פרשת ניצבים-וילך: נבואת הנחמה אחרי האזהרה על הפורענות העתידה לבוא | מיכל פרם-כהן, אלול תשפ"ד
לפני שנה, דבר התורה לפרשת ניצבים סקר את ברית מואב בהשוואה לברית סיני שקדמה לה וציין את העונשים שיוטלו על בני העם שיפרו את הברית עם ה' – עונשים אינדיבידואליים וקולקטיביים. משה מודיע לעם שעלולים להיות אינדיבידואלים – איש או אישה – שיסתמכו על כך שמרבית בני העם מקיימים את הברית וכך מגנים גם עליהם, ומדגיש כי הם ייענשו על הפרת הברית האינדיבידואלית שלהם: "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּתצוגה מקדימה (נפתח בטאב חדש)וֹרָה הַזֶּה" (דברים כט, יט-כ). אולם, ממשיך משה, כאשר יפרו את הברית יותר מאשר משפחה אחת או שבט אחד שלא ניתן להענישם בנפרד, יוטל על כל העם עונש קולקטיבי באמצעות חורבן הארץ והגלות ממנה: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" … "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט כב, כז). לאחר חורבן בית ראשון ובוודאי שלאחר חורבן בית שני, הפכה האזהרה למציאות שאיתה היה על העם כולו להתמודד לאורך דורות רבים.
לאחר האזהרה על הפורענות העתידה לבוא על העם כתוצאה מהפרת הברית, באים דברי הנחמה של הנביא ישעיהו בהפטרת הפרשה (ישעיהו סא, י – סג, ט). ההפטרה מתחילה בביטוי של שמחה: "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בה' תָּגֵל נַפְשִׁי" – בניגוד גמור לחורבן ולגלות. בפסוקים שקודמים להפטרה בתחילת פרק ס"א, מציין ישעיהו שנשלח על-ידי ה' "לַֽחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֔ב" – לאשש את בני העם שסובלים משברון לב על פורענות החורבן והגלות שניחתה עליהם. בהמשך ישעיהו מפרט בבירור את מטרת נבואתו: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל" – לעודד את העם הגולה ולהפיח תקווה בלבו.
אם הפרת הברית מדומה במקומות אחרים במקרא לבגידה בין בני זוג נשואים, הרי שדברי הנחמה של ישעיהו מדמים את הברית המחודשת לאירוסין: "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ." כשם שה' העניש את העם על הפרת הברית, כך יסלח לעם עם חידוש הברית, משום שאלה בניו: "וַיֹּאמֶר אַךְ-עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ." עם חידוש הברית ישוב העם לארצו והארץ שחרבה תפרח מחדש: "תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵֽרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ" … "וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה". חומות ירושלים החרבות ייבנו מחדש: "עַל-חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים" ובני העם שהתפזרו בכל הגלויות ימצאו את דרכם בחזרה לארץ ויתקבצו בה מחדש: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן".
בימים הקשים שעברו על כולנו בשנה האחרונה, נבואת הנחמה של ישעיהו מזכירה לנו שגם לאחר הפורענות יש תקווה לימים טובים יותר.
——————