ראש השנה: מה נדרש לשנה חדשה? | עמנואל נשרי, תשרי תשפ"ה
תחילת השנה מסמלת דף חדש בחיים. זו הזדמנות פסיכולוגית חזקה להתנער מהרגלים ישנים ולאמץ גישות חדשות. אנשים רבים מרגישים הנעה (מוטיבציה) מוגברת לשינוי ולשיפור עצמי בתקופה זו.
ביום א של ראש השנה אנחנו קוראים בפרשת וירא המתחילה בביקור המלאכים באוהלו של אברהם, תחילתו של שינוי מהותי במשפחת אברהם ושיאו בלידת יצחק, אירוע משמח כשלעצמו. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק ((בראשית כט, ח).
כמעט בכל תרבות יש מנהגים ייחודיים לתחילת השנה. כך, אנחנו נוהגים לאכול תפוח בדבש כסמל לברכת שנה מתוקה. בספרד אוכלים 12ענבים בחצות ליל השנה החדשה. ביפן מכינים אוכל מסורתי מיוחד הנקרא "אושוגטסו". בצפון סין אוכלים כיסונים, ובדרומה – עוגיות אורז דביק. הילדים מקבלים מעטפות נייר אדומות מלאות במזומנים. וגם – אסור להסתפר עד החודש השני של השנה הירחית החדשה. מסורות אלו מחברות אנשים לתרבותם ומעניקות תחושת המשכיות.
זהו זמן טבעי לחשבון נפש. אנשים נוטים לסקור את השנה החולפת, להעריך את הישגיהם ואתגריהם, ולחשוב מה הם רוצים לשנות או לשפר בשנה הבאה. זה יכול לכלול הערכה של יחסים, קריירה, בריאות ויעדים אישיים נוספים. קבלת החלטות לשנה החדשה היא מסורת נפוצה. אנשים מציבים יעדים כמו שיפור הבריאות, למידת מיומנות חדשה, יצירת תנאים לעלייה בדרגה ו/או שינוי הרגלים. למרות שרבים מתקשים לעמוד בהחלטות אלו לאורך זמן, עצם התהליך של הצבת יעדים יכול להיות מועיל ומעורר השראה.
שרה, לדוגמה, בוחרת לשנות ולשפר את תחושותיה ומעמדה. "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק (בראשית כא, ט-ד). כך שרה משפיעה על העתיד לבוא ויוצרת ליצחק תנאים בטוחים ונוחים יותר.
ברוב המקומות, תחילת השנה מלווה בחגיגות. אלה יכולות לכלול מסיבות, זיקוקים, ארוחות משפחתיות, או אירועים קהילתיים. האווירה החגיגית מעניקה תחושה של התחלה רעננה ואופטימיות לקראת העתיד, בקריאת התורה יש הוראות איך לחגוג את היום: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִים. לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה' (במדבר כט, א-ב). סעודה כיד המלך באווירת ריחות טובים.
ההפטרה שבה ומקבעת את הכללים לראשית השנה של חשבון נפש כפי שמציגה לנו חנה. וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי-סָגַר יְהוָה בְּעַד רַחְמָהּ. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל (שמואל א א, ו-ז) ומיד בהמשך קבלת החלטות: וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ (שמואל א א, יא). חנה מסתכלת לאחור מבקשת לשנות את מצבה, חשוכת ילדים, כגזירת שמים פונה אל האל ומגישה מנחה, מעלה את מתנת האל לשרת את השם, לא תשאיר לעצמה רק שייתן לה האל פרי בטן ויסיר קללה מעליה. היא נודרת לשנות הרגלים.
שנה של שינוי. שנה טובה.
———–