פרשת יתרו: תפיסת האלוהות

פרשת יתרו: תפיסת האלוהות | הָרַבָּה גייל שוסטר-בוסקילה, שבט תשפ"ג

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה’ בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד (שמות יט, טז-יח).

היקום רוקד מולנו, כולו קולות ומסתורין. האם הייתה זו סערה חשמלית אדירה, מלווה באורות בוהקים ובקולות רועמים שכופפה והעיפה כל דבר שעמד בדרכה? האם יכלו הרים וגבעות לרקוד ואז להתעטף בגלי עננים? והאם הקולות לא הממו את בני האדם?

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר…. וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק .(שמות כ, א, ד).

כשהחלו האירועים, האם יכול היה מישהו להבחין ולו במילה אחת? האם היה במילים היגיון למרות הכאוס שמסביב? האם נבחר להיסחף באשליה האלוהית הזו או להתחבר למציאות אחרת של ההתגלות? האם עיקרו של המסר הוא המנחה אותנו או האופן שבה מתוארת העברתו של מסר זה?

וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת (שמות כ, טו).

השפעתה העזה של ההתגלות עברה לכל אחד ואחת מאתנו, עד לדורנו אנו. ההוראות עדיין מאירות עלינו. המסר הוא בעל חשיבות שאין לה ערוך והוא בר קיימא מכיוון שתמיד נוכל לעמוד למרגלות הר סיני ולהרהר באפשרויות שהטבע האנושי מזמן לנו.

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 
לֹא תִרְצָח
לֹא תִנְאָף
לֹא תִגְנֹב
לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (שמות כ, יא-יג).

יתר על כן, עלינו להרהר בעומק הבלתי-נתפס של עולם הבריאה. האם יש ייחודיות שמכוונת את חיינו?

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי (שמות כ, א, ב).

השאלה היא, אם היה לדברות תוקף רב יותר לו אלוהים היה ממשיך להרעים בקולו מאותו יום בסיני ועד עצם היום הזה. ואולי השכל האנושי הוא המקור להתגלות זו. איך נשבע שבועת אמונים מתוך פחד? אמונים אפשר להישבע כשיש אמיתות החקוקות במודעות ההיסטורית שלנו, ואמיתות אלה אנו תופסים כעליונות ובעלות תוקף נצחי ונשגב.

 בעידן זה של חשמל, תפיסתנו את הברק שונה מאוד מזו שרווחה במיתולוגיות העתיקות. אלה ראו בברק כלי נשק בידי האלים. ועם זאת, ברק הוא עדיין עובדה קיימת. כך גם, מציאותו של אלוהים אמיתית כתמיד, למרות התפזרותם של ענני הניסים שבהם עטפה אותה המסורת.