פרשת בשלח: עם ישראל, משה ואלהים לומדים לעבוד ביחד

פרשת בשלח: עם ישראל, משה ואלהים לומדים לעבוד ביחד | שושנה מיכאל צוקר, שבט תשפ"ג

English

בני ישראל ראו את הים בוקע לפניהם, הלכו בתוכו ביבשה, והגיעו לחוף מבטחים. או שלא. כשהם הביטו קדימה הם ראו רק מדבר ולא הבינו איך הם אמורים להתקיים בו (ראו שמות טז, ג). פרשנים רבים מבקרים אותם על חוסר האמונה שלהם. אחרי הניסים שראו, איך הם יכולים להתלונן? משה הסכים לכאורה, והתייחס אליהם כאל "מתלוננים" מן ההתחלה. אלוהים, לעומת זאת, לא דחה את דאגתם למזון פשוט, צורך אנושי בסיסי, ולא מדבר על "תלונות" עד פסוק יב, בתגובה לבקשת הבשר.

אלוהים אכן אמר במפורש למשה שמערכת חלוקת המזון המוצע, "המן" נועדה להיות מבחן, כדי לראות אם העם ימלא אחר הוראות ה' (טז, ד). המשבר נגרם, לפחות בחלקו, על ידי חוסר האמונה שהעם הפגין בכך שלא הכינו צידה לדרך לפני יציאת מצרים, ולכן סביר שאלוהים מבקש לבחון אותם, להתאים את צעדיו למצב החדש, לברר איך לעבוד עִם עם חופשי במקום להתחרות מול עריץ.

כאשר משה מיידע את העם לגבי אספקת המזון העומדת להתחיל, הוא לא מוסר את כל המידע שקיבל מפי הגבורה. זה גורם למתח נוסף. רק כאשר בני ישראל רואים שלכולם יש את אותה כמות ללא קשר לכמות שהם אספו, משה מגלה שאסור לשמור שאריות. כאשר חלק מהעבדים לשעבר, בחוסר ביטחונם, כן שומרים קצת, משה הוא זה שכועס, אלוהים נשאר מחוץ לתמונה בינתיים, מתבונן באירועים בשטח.

משה גם משמיט כל אזכור של שבת. רק כאשר הזקנים נדהמים מהמנות הכפולות שנאספו ביום השישי, משה מספר שיום המחרת יהיה שבת, יום מנוחה. זהו האזכור הראשון של שבת אנושית בתורה. בספר בראשית, רק אלוהים נח. עבור עבדים שזה עתה שוחררו, הרעיון של יום מנוחה שבועי בוודאי היה קשה להבנה. מנקודת מבט זו, חוסר היכולת של חלקם לפעול על פי ההוראה ולא לחפש את המן בשבת אינו מפתיע. למרות זאת, אלוהים מתקומם. האם העם היה מגיב בצורה יותר טובה אילו משה היה מספר להם על השבת בתחילת השבוע, ונותן להם זמן להתרגל לרעיון? איננו יכולים לדעת, אך נראה כי לאלוהים, משה ובני ישראל יש הרבה מה ללמוד על עבודה משותפת.

דילוג לתוכן