פר' וישלח: ההתבססות של משפחת יעקב/ישראל | אסתר ואלי מיאסניק, כסלו תשפ"ד

הבטחה שנייה להורשת כנען

שורשם של אירועי שובו של יעקב לכנען, נטועים באירועי יציאתו. לאחר היציאה מבאר שבע (מקום מושבו של יצחק, כח 1-10), בדרכו צפונה, בבית אל, הוא חולם על המלאכים העולים ויורדים בסולם. במהלך החלום מבטיח לו ה' את הארץ-, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה (כח 13-14). עם חזרתו לארץ המובטחת, הוא לא מגיע ישירות למקום מושבו של אביו יצחק (לה 27) אלא עסוק בצעדים המבססים את שהותו בארץ. אני טוען שה' מוכן להבטיח ליעקב את הארץ בשנית, רק לאחר שיעקב ומשפחתו יוכיחו מסוגלות להתבסס בה. וכך היה-
רכישת שטח– בניית בית בסוכות (לג 17), קניית חלקת אדמה בשכם (לג 17).האבות הקודמים לא רכשו חלקות אדמה למגורים.[1]
הקמת מזבח-בניית מזבח לה' בשכם (לג 20), בלוז/ בית אל (לה6-7), בבית לחם /אפרת, במגדל עדר (לה 19-21).
תפקוד חכם תקיף מול המתגוררים בכנען -אירועי עשיו ושכם/ דינה.
רק בתום אירועים אלו, ה' מבטיח לו שנית (שוב, בבית אל) את הארץ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ (לה 12). האם היה משהו ייחודי דווקא באירועים אלו?

אירוע עשיו: על אף שהרקע לאירוע עשיו הינו סכסוך בין אחים, הוא מסתיים בהדגשה של ההחלטה העצמאית של יעקב על היפרדות גיאוגרפית.

דמותו של עשיו לפני פרשתנו, היא רעועה. יעקב מצליח להערים עליו, ובגדול. אך בפרשתנו מופיע עשיו אחר. הוא גר בשעיר (לג 14, 17), יש לו רכוש גדול משלו (לג 9) וכח לחימה משמעותי – 400 איש (לג1).
יעקב חושש מהמפגש עימו [2] ולכן הוא מתכנן ומיישם תוכנית תלת-שלבית למניעת עימות. הפרשה מפרטת את ההכנות למפגש. אשתמש במדרש תנחומא [3] שמתאר תהליך זה. "התקין עצמו לשלושה דברים: לתפילה ולדורון ולמלחמה. לדורון מניין? שנאמר: "ותעבר המנחה על פניו." (לב 22). למלחמה מניין? שנאמר: "אם יבוא עשו אל המחנה האחת." (לב 9). לתפילה מניין? שנאמר: "ויאמר יעקב: אלוהי אבי אברהם…" (לב 10) ". עוד כדאי להוסיף שהתייחסות יעקב לעשיו תוך כדי התהליך, היא אפילו מתרפסת [4].
אך הסיפא של אירוע המפגש, חורג מן התוכנית התלת-שלבית [5]: עשיו מפתיע ומציע ליעקב להצטרף אליו, למקום מושבו אך יעקב חושש ומסרב. הוא מחליט להיפרד מעשיו גאוגרפיית [6] עשיו באדום ויעקב בכנען (לו 6-8).
אני מציע לראות בהחלטת ההיפרדות הגיאוגרפית החלטה עצמאית חשובה מאוד של יעקב.

אירוע שכם/דינה: האירוע מתחיל בהצגת דילמות מוסריות בעניין הנקמה באונס דינה, ומסתיים תוך הדגשה על הצורך הצגת עוצמה מול עממי -כנען

אירוע שכם/דינה מתחיל בתקיפת דינה, שאינה מבנות שכם. התקיפה היא ברוטאלית. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.(לד 2) ראה, לקח, שכב, עינה. שמעון ולוי אינם מוכנים לקבל פגיעה זו (לד 25-26). הם הורגים ובוזזים את אנשי שכם. בפועל, הפגנת עוצמה זו עיגנה את מעמד משפחת יעקב וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹקִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. (לה 5). נשים לב שיעקב לא מוחה בעדם על הפגנת האלימות [7]. אך חושש בדיעבד מן האפקט על העממים האחרים.

רק לאחר שיעקב ומשפחתו נקטו בצעדים הנכונים לביסוסם בכנען- ה' שב ומאשר שהארץ תינתן ליעקב ולזרעו.

עתה ניתן לנסות להבין מדוע התעכב ה' בחזרה על הבטחת ארץ כנען, עד לאחר אירועי עשיו ושכם/ דינה. אני מציע, להניח שעם חזרת יעקב מחרן, אין ביטחון ביכולות יעקב ומשפחתו להיאחז בכנען. למשל- מניעת השמדת משפחת יעקב ע"י עשיו חשובה, אך אין בה הוכחת יכולת להתבסס. אך, ההחלטות על היפרדות גיאוגראפית ( מעבירה מסר- אנו מתבססים בכוחות עצמנו) ועל הנקמה האכזרית בכל שכם (מעבירה מסר – לא כדאי להתעסק איתנו ).- מהוות מעין מהפכה בתפקוד יעקב.

עתה ניתן להבין טוב יותר את המאבק עם האיש/מלאך בתחילת הפרשה
. האיש/מלאך מהווה העברת המסר הראשוני ליעקב- אתה מסוגל להתמודד עם אנשים ואם ציפיות האל. אך עליך להוכיח את עצמך. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (לב 29) [8].
רק לאחר שיעקב הוכיח החלטיות בכוונה להתבסס בכנען , מאשר ה'- אכן קורצת מחומר של מנהיגים: לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.. וַיֹּאמֶר לוֹ אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ (לה 10-12).

————————

[1] אברהם רכש רק את מערת המכפלה. חלקת קבר. יצחק לא רכש מאומה. יעקב רוכש חלקות אדמה למגורים. אומר הרמב"ן ( רבי משה בן נחמן (1194 1270. פוסק, פרשן, משורר, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן ביוונית Nachmanides (נחמנידֶס) : " "ויחן את פני העיר" – לא רצה להיות אכסנאי בעיר אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו ולכן חנה בשדה וקנה המקום וזה להחזיק בארץ והמעשה הזה היה רמז כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו "(לג 18)

[2] חז"ל הרחיבו לגבי חשש יעקב מעשיו, לכן יש דיונים רבים על הפסוק "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא 12).המלבי"מ ( רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (1809 –1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה), אומר למשל כי יצחק רצה ששני בניו יהוו עם ישראל (כז1). יש גם מדרש שטוען שיעקב מנע סכוי שדינה תינשא לעשיו שהרי במעבר היבוק מוזכרים רק 11 ילדים. (לב 23) ואומר המדרש "ודינה היכן היא? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר- הרשע הזה עינו רמה היא שלא יקח אותה ממני".

[3] מדרש זה עוסק בחמשת חומשי התורה, ונקרא על שם האמורא הארצישראלי רבי תנחומא בר אבא (חי במחצית השנייה של המאה הרביעית לספירה. תלמידו של רב הונא השני. חי בעיירה נווה המצויה כיום בחלקו הסורי של הגולן). הרבה מאמרותיו מופיעות במדרש. רובו של המדרש נכתב בעברית, אך בנוסף קיים במדרש שימוש בארמית גלילית, ביוונית ובלטינית.

[4] לא פחות משמונה פעמים מכנה יעקב את עשו בשם "אדֹני" במהלך המפגש שלו עם עשו. לא פחות פעמים מכך הוא מכנה את עצמו בלשון "עבד". יעקב גם משתחווה לפני עשו לא פחות משבע פעמים. והמנחה ששלח לו מוגזמת לא פחות מכך: 580 ראשי צאן ובקר (כמניין שעי"ר).

[5] נשים לב שבשלב התפילה, יעקב תולה את בקשתו מה' לסיוע בעניין עשיו, לא בהבטחה שכנען תהיה שלו ושל זרעו, אלא בהבטחת ה' שזרעו יהיה רב ( הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.(לב 12-13). לכן, עם הרגיעה בין שני האחים ( וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ (לג 4), האירוע אמור היה להסתיים שהרי המשך זרעו הובטח.

תרשים מסע יעקב
תרשים מסע יעקב (הקש על התמונה להגדיל)

[6] וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. לשם כך הוא נזקק למהלכים מתוחכמים לאחר מכן הוא מגיע עימו להבנה על ההיפרדות (לג 12) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. (לג14)

[7] הרמב"ם צידד בשמעון ולוי. הם פעלו כפי שהיה עליהם לפעול, אומר הרמב"ם. תושבי שכם ראו מה שכם עשה, ידעו שזהו פשע, אך לא העמידוהו לדין וגם לא הצילו את הנערה. על כן היו שותפים לפשע. שכם ביצע עבירה שעונשה מוות, ותושבי העיר שנתנו לו מחסה צריכים היו לשאת בתוצאות.

הרמב"ן חולק על כך. לדעתו, עיקרון האחריות הקולקטיבית איננו חל על חברות שאינן יהודיות. מצוות בני נוח מחייבות כל חברה אנושית להקים בתי משפט, אך אין זה אומר שאם עבריין אינו מועמד לדין עלול דין מוות לחול על החברה כולה

[8] רד"ץ הופמן (רבי דוד צבי (רד"צ) הופמן 1843 – 1921) היה ממנהיגי יהדות גרמניה בסוף המאה ה-19 וממנהיגיה של אסכולת "תורה עם דרך ארץ". כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין. עסק בחקר התלמוד, בהוראתו ובפסיקת הלכה) אומר- " ויקרא שמו ישראל- הא להדגיש שרק עכשיו נתקיים עצם שינוי השם העוד שהודעת המלאך שלמעלה לא הייתה אלא הודעה מוקדמת"

דילוג לתוכן