פרשת ויגש: והמליץ בינותם

פרשת ויגש: והמליץ בינותם | אניטה תמרי, טבת תשפ"ה

מה פתאום, "והמליץ בינותם"? הרי את זה קראנו בשבוע שעבר. נכון, ועם זאת, רציתי לדבר על תרגום. הכיצד? בגלל יום תענית שיחול בשבוע הבא, ביום ח טבת

ושוב אתם מתקנים אותי. הצום הוא ביום י טבת. נכון. וגם ביום ח טבת. במגילת תענית אנו מוצאים "בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יוונית, והחושך בא לעולם שלושה ימים".

מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת (מגילה ט).

המלך תלמי (מאה III לפנה"ס) רצה לתרגם את התורה ליוונית. הוא אסף שבעים חכמים והושיב כל אחד בחדר משלו. כשסיימו, ראה המלך שהתרגומים זהים. אבל אם היה נס, וכולם כתבו בעצה אחת, צריך היה להיות יום חג שבו אנחנו אומרים "על הנסים". והנה, זהו יום צום

והשאלה היא, מהו תרגום ומדוע ירדו שלושה ימי חשיכה לעולם? התשובה לשאלה השנייה טומנת בחובה את התשובה לשאלה הראשונה, והיא מופיעה במסכת סופרים (פרק א, הלכה ז), במשפט המקדים את הסיפור שציטטתי ממסכת מגילה:

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

כלומדי תורה בעברית, אנו יודעים שיש לה רבדים שונים – הפשט, הדרש, הרמז והסוד, וכך הפירוש לדברי ירמיה (כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע" הוא שמכת פטיש אחת מעיפה ניצוצות רבים – כל ניצוץ כזה, הוא פירוש. וכשאני מתרגמת הרי שביטלתי את כל הפירושים שהעברית המקראית מאפשרת, ובחרתי בפירוש אחד בלבד

נתקלתי בזאת לראשונה לפני שנים רבות, כשלמדתי בקבוצת Bible study של נשים נוצריות. כולן החזיקו את התנ"ך בתרגום לאנגלית, ואני החזקתי את התרגום שהן קראו וגם תנ"ך מלא. ולאורך כל השיעורים הראשונים ניסיתי להגיד "אבל למילה הזו יש פירוש נוסף", "אבל השורש הזה מרמז גם על ניקיון, אפילו חיטוי וגם על טומאה". מהר מאוד נואשתי כי הבנתי שאני, שקוראת תנ"ך בעברית, "דברים אחדים", ואילו הן, באנגלית, מדברות "שפה אחת"

כמתרגמת אני יודעת שכל מעשה תרגום הוא למעשה פרשנות. אני בוחרת את הפירוש הנראה לי, ומשפירשתי – כבלתי את הקורא רק למשמעות שבה בחרתי. וכך הבחירה שלי יכולה לשקף את העמדות הפוליטיות שלי, את נטיות הלב שלי ואפילו את חוש ההומור שלי. התרגום מצמצם את הכתוב לכדי משמעות אחת ואנחנו מאבדים את שישים ותשע הפנים האחרות של התורה

כמתרגמת, עליי להיזהר ולהשתמש במילים שקהל היעד שלי מוכן לקבל. וכך, כשהחכמים תרגמו את התורה הם ידעו מי מבקש את התרגום, "וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה". כלומר, כולם הכניסו אותם שינויים. כך למשל: "וכתבו לו אלוהים ברא בראשית". ולמה שינו את סדר המילים? כדי שלא יפרשו "בראשית ברא את אלוהים"

דוגמה יפה יותר היא "וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו ואת הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה". כן, כשמדובר בבעלי החיים שאין לאכלם, הארנבת היא, איך נגיד? לא כשרה. ולאשתו של תלמי קראו ארנבת – Bunny, ואיך אפשר להטיל דופי באשת המלך?

ושואלים אותי, איך אפשר לתרגם? יש כל כך הרבה מילים באנגלית וכל כך מעט בעברית, התשובה היא פשוטה – לאנגלית יש שטח גדול, היא שפה רחבה. עברית היא שפה של עומק. יש בה רבדים שחודרים אל נבכי הזמן והשירה, המקרא ולשון חז"ל. לכל מילה יש שורש והמון אסוציאציות. מלאכת התרגום היא הגיאומטריה המרחבית שמשלבת את הרוחב והעומק, ונותנת לשילוב זה משמעות משלו

וכנראה שהמליץ הצליח בעבודתו, שהרי בפרשת ויגש נמשך הקשר בין יוסף לבין אחיו

——————