פרשת ויחי: מסיימים בפיוס

פרשת ויחי: מסיימים בפיוס | אילן ישראל, טבת תשפ"ה

אני מקדיש את דברי לזכר אבי, דוד ז"ל, שעלה לתורה בפרשת "ויחי" בלונדון בשנת 1933.

מה יש לנו בפרשה זאת, שסוגרת את ספר בראשית?
יש שלוש סצנות עיקריות, שונות אבל קשורות:
קודם כל, יעקב מרגיש שסופו קרב אחרי 17 שנה במצרים, תקופה שמרמזת על 17 השנים שיוסף גדל בחזקתו בנעוריו, לפני שאחיו מכרו אותו. כאן יעקב משביע את יוסף לקבור אותו במערת המכפלה יחד עם אבותיו ועם אשתו לאה.
הסצנה השנייה, על ערש דווי, יעקב מקבל את יוסף שמביא עמו את שני בניו, מנשה ואפרים, ומברך אותם, בסדר ההפוך. זאת הברכה בה הורים מברכים את בניהם כל ערב שבת והמקום היחידי בתנ"ך שסב מברך את נכדיו. הנכדים "שודרגו" למעמד של בני יעקב והופכים למנהיגי שבטים יחד עם הדודים שלהם, ובמקום אביהם.
בסצנה השלישית, יעקב מזמן את כל בניו לעמוד ליד מיטתו, והוא מברך כל אחד בתורו. שלושת הגדולים, בניה של לאה, קבלו קללה במקום ברכה והבכורה הועברה ליהודה, הבן הרביעי, שעל שמו אנו נקראים. הברכה ליהודה מזכיר לי את החלום של יוסף שכה הרגיז את אחיו אבל כאן יהודה הוא זה ש"ישתחוו לך בני אביך".
אחרי ה"ברכות", יעקב נפטר ויוסף מטפל בסידורי הקבורה והמסע לארץ ישראל. הוא מלווה את אביו עם פמליה גדולה של אחיו ובכירי הממלכה המצרית, וגם יושב עליו "שבעה" בדרך. למרות השם הכנעני "אבל מצרים", נדמה לי שזו הדוגמה ל"אבל יהודים" לדורי דורות.
הסצנות מזכירות תיאורים קודמים בספר בראשית, של ברכות שמגיעות לבנים הצעירים, כברכת יצחק על חשבון ישמעאל, ויעקב עצמו שהערים על אביו יצחק כדי לקבל את הבכורה במקום עשיו. מה ששונה כאן היא ברכת הנכדים והעובדה שכל בניו של יעקב היו נוכחים לקבל ברכות או דברי תוכחה מפי אביהם.
הסופר הגרמני תומס מאן, שזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1929 הקדיש את 16 השנים הבאות (!) לכתוב רומן בן ארבעה כרכים המבוסס על סיפור יוסף. הסיפור הקסים אותו כל כך שלא הצליח להניח אותו עד שגמר את ה"מטלה" והוא משווה את ברכת יעקב לבניו לגלגל המזלות ו-12 סמליו.
פרשנים רבים כתבו על פרשה זאת ועל סגירת הספר הראשון בתנ"ך. הרב יונתן סקס, ז"ל, אחד הפרשנים האהובים עלי, כותב שמשהו חשוב הוא המעבר למשפחה כאשר הבנים של יעקב מהווים מעבר ממשפחה לאומה.
ליאון (שז) שלף ז"ל, אחד ממייסדי קהילת הוד והדר, מבחין דווקא בחוט אחר. בסדרת הרצאות שהעביר בבית הכנסת, ששם היה לי הזכות להשתתף, הוא דיבר על פרשות מקראיות, בעיקר מספר בראשית, והשלכותיהן על החיים בארץ היום. בשנת 2002, הוא פרסם את פרשנותו בספר מבריק, עשבים שוטים בגן עדן. כאן, בניגוד לפרשנות של רבנים אורתודוקסים רבים, הוא מדגיש את הרעיון של השלמה ופיוס, בין יצחק וישמעאל שבאו ביחד לקבור את אברהם, למפגש בין יעקב, החוזר מחרן ופוגש את עשיו לאחר שהוא נאבק עם המלאך וחרד לגורלו מול האח שנישל אבל בסוף הם התחבקו והתנשקו, מפגש שיוסף הילד היה נוכח בו, והסצנה שיוסף מגלה את עצמו לאחיו אחרי התחנונים של יהודה לא לכלוא את בנימין ולשבות את עצמו במקום אחיו הצעיר.
פניו של יוסף לשלום, ל"סולחה", ולא לנקמנות, ולפי הפרשנות של שז שלף, זה מסר שכולנו יכולים להפנים ולפעול לפיו.

שבת שלום.

——————