פרשת ויצא: מה טיבה של בית אל?

פרשת ויצא: מה טיבה של בית אל? | עמנואל נשרי, כסלו תשפ"ג

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁה. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל (בראשית כח, טז-יט).

המקדש בבית אל הוא המקדש העתיק ביותר של העם היהודי. רוב התנ"ך אינו אוהב את בית אל והופך אותו ליעד השתלחות של מספר נביאים. בספר שופטים (פרקים יז ו-יח) מסופר סיפור קשה על המקום. תחילת הסיפור על מיכיהו, איש מהר אפרים הגונב מאמו כסף, באותם ימים הטיפול הנכון עם סכום כזה היה להקדישו לאל, האם מקדישה את הסכום לה', עכשיו הגנבה מהאל. הבן אומר לאמו קללת אותי, אני גנבתי את הכסף. הרושם מהפסוקים שהאם היא אם יחידנית העוסקת בזנות ומיכיהו הוא, אם כך, בן זונה. ואז, "וַיָּשֶׁב אֶת-הַכֶּסֶף לְאִמּוַֹ ותִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ" (יז, ד). האמא מקדישה רק חלק מהכסף לאלוהים ובכך היא גונבת מהאל באחד הימים עובר בביתו של מיכיהו נער משבט לוי המחפש מקום מגורים, "וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה-לִי לְאָב וּלְכֹהֵן…. וַיְהִי-לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה (יז, פסוקים י, יב).

באותם ימים בני דן מחפשים מקום להתיישב, ומשלחת ובה חמישה נציגים יוצאת לתור את הארץ ולמצוא מקום עבור השבט. בדרכם הם עוברים בנחלת אפרים בבית מיכה הנוהג בהם בנדיבות ומזמין אותם ללון בביתו. "הֵמָּה עִם-בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת-קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי (יח, ג). מדבריהם אליו עולה כי הוא משמש ככהן בבית מיכה, בני דן מבקשים בחינם את דבר האלוהים, לדעת אם יצליח דרכם ולזכות בברכה. "וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח ה’ דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ.(יח,ו).

בדרכם הגיעו אל ליש, ומצאו אותה מתאימה להתיישבותם. הם חוזרים הביתה, השבט מקבל את המלצתם ויוצא להתיישב בליש, כש-600 אנשי חיל הולכים בראש המחנה. "וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר-אֶפְרָיִם וַיָּבֹאוּ עַד-בֵּית מִיכָה וישדדו את מקדשו…. וַיִּקְחוּ אֶת-פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים. וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים-יָדְךָ עַל-פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה-לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת-הָאֵפוֹד וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם (יח, יח-כ).

כאשר מיכה ובני ביתו מגלים את הגזל הם יוצאים אחרי בני דן וכשהם משיגים אותם שואלים בני דן "מַה-לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ? וַיֹּאמֶר אֶת-אֱלֹהַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת-הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה-לִּי עוֹד וּמַה-זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה-לָּךְ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-דָן אַל-תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן-יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶך (יח, כג-כה). באותו זמן "שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה" הולכים במאסף. מיכה מבין את המצב וחוזר הביתה. בהמשך אנחנו מגלים שהמקדש שבנה שבט דן בצפון תחילתו בכסף של זונה שגם שלחה ידה בכספי נדר.

הטענה שסיפור מקדש מיכה מקורו בשנאה נגד בית אל לכן הם אומרים הר אפרים (בית אל בהר אפרים) השמצה כנגד בית אל כשער השמים! לא פחות ולא יותר משויים את השם "בית-אל" ל- "בב-בל".