פרשת וירא: הדילמה המוסרית | חיים פישר, חשוון תשפ"ד
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָֽרְצָה.
אברהם יושב בפתח אוהלו ורואה שלושה אנשים ניגשים אליו, לפי הפשט שלושה מלאכים שלבשו דמות אדם הגיעו למאהל של אברהם אבינו. המלאכים שלוחי האל מבשרים לאברהם ושרה על לידת יצחק, מאוחר יותר אנו מבינים שלמלאכים שליחות קשה יותר, להיווכח מה היקף ההידרדרות המוסרית של אנשי סדום. הרמב“ם גורס שהאירוע לא קרה בעולם הגשמי, דהיינו לא באמת הגיעו שלושה אנשים אל אברהם ולא באמת דיברו איתו. הכול התרחש בראש שלו.
לפי הרמב“ם, אברהם נכנס לסוג של תודעה נבואית המאפשרת לו “לראות“ את האמיתות האלוהיות כך שכל הסצנה הזאת מתרחשת כולה בשכלו היוצא דופן של אברהם אבינו. אם מקבלים גישה זו, “המשא ומתן“ עם האל על מספר הצדיקים הדרושים על מנת להציל את סדום מפני חורבן גם הוא קורה בשכלו. אם כך, יש להבין את המשא ומתן כמעין ויכוח פנימי בין שני ממדים של המוסר, אברהם עומד על המתח ביניהם. מצד אחד הרצון למגר את הרוע מן הארץ ומצד שני הסלידה מ"להמית צדיק עם רשע". אברהם ניצב מול דילמה מוסרית קשה. להציל את העיר פירושו לקבל את הרוע כנורמה חברתית ולהיות אדיש וחסר רחמים כלפי הקורבנות, להשמיד את העיר פירושו להמית צדיקים שבוודאי נמצאים שם. לפי הפרשנות של אבן עזרא נראה שסדום נחרבה לא כי לא נמצאו צדיקים שם אלא בגלל שצדיקים שמאפשרים לנורמות מוסריות כל כך פסולות להתקיים בקהילתם, אינם יכולים באמת להיחשב לצדיקים. צדיקים אמיתיים אינם שותקים.
האם השאלה המוסרית רלוונטית גם בימים קשים אלה? האם עזה היום היא סדום של התקופה ההיא? למרות הרגישות הרבה לנושא, והעצבים החשופים ננסה להתייחס לשאלה הזו. כמה “צדיקים“ נמצאים היום בעזה? גם אם השמדת העיר אינה עומדת על הפרק, הרס רב בוודאי יהיה… כבר יש. מה מוסרי יותר, להשמיד את הרוע המוחלט במחיר של פגיעה בבלתי מעורבים שהרבה מהם גם בעצמם קורבנות של אותו רוע, או לרחם על הבלתי מעורבים גם במחיר של הימשכות המצב וקבלה כגזירת גורל את הרוע המשתולל ואת הקורבנות שלו? הדו-שיח הפנימי הזה חייב להתקיים ובדומה לאברהם אבינו עלינו להתחבר באמצעות שכלנו אל המוסר האלוהי. שיהיה ברור, אין הכוונה פה בלרחם על אכזרים וכבר נאמר מה סופו של מי שעושה כך, אלא באמת לשקול בין הצורך בלמגר את הרוע לבין המחיר שצדיקים עלולים לשלם כתוצאה מכך.
למזלנו הדילמה המוסרית של דורנו קטנה בהרבה מזו שניצבה מול אברהם, אין אדם רציני שמדבר על השמדת עזה אך עדיין השאלה נשאלת. אם לשפוט לפי הפרשנות של אבן עזרא, צדיקים שנותנים לרוע כל כך אכזרי להתפתח בקרבם אינם יכולים להיחשב לצדיקים ולכן דינה של סדום היא להימחק מהמפה. חברה אנושית, אם היא חפצת חיים אינה יכולה להתקיים לאורך זמן לצד רוע כה קשה.
מכאן שהתובנה מהפרשה היא שמיגור הרוע הוא הכרחי וזאת כדי לאפשר התפתחות של חברה אנושית מתוקנת. זהו התנאי למציאת איזון מינימלי באזורנו. נכון, נראה שדו-קיום במובן של לחיות ביחד אינו אפשרי ואולי אפילו לא רצוי. מה שכן אפשרי ורצוי זה קיום זה לצד זה בשלום. אך הדבר לא יתאפשר לעולם כל עוד מתקיים הרוע המוחלט לידנו. מי יתן וממיגור הרוע תצמח תקווה חדשה.