פרשת חיי שרה: גמלים

פרשת חיי שרה: גמלים | סאם ליימן-ווילציגץ חשוון תשפ״ד

היום, ״אפלוש״ לתחום שבד״כ שמור לעמנואל אלון: השורש והשימוש במלים. הסיבה לכך אינה ״אקדמית״ אלא כדי שנבין שבדיקה דקדקנית של המילים הנמצאות בתנ״ך יכולה לשפוך אור על המהות של הכתוב. זה לא רק שימוש אקראי במלה זו או אחרת, או אפילו ״משחק מלים״ כדי לקשט את הסיפור, אלא ממש לאפשר לנו להבין יותר לעומק מה שמתרחש. כמובן, כדי שזה יקרה, עדיף ששפת האם של קורא הטקסט תהיה עברית – ומאחר שלא מעט אנשים כאן אינם דוברי עברית במקור, נראה לי עוד יותר מועיל להראות כיצד כל זה עובד, במקרה בוחן אחד מתוך פרשת השבוע שלנו.

שורש המלה עליו אתמקד מוכר לכולנו: ״ג.מ.ל.״. ואכן, בפרשה אנו מוצאים פסוק שלכאורה הוא מאד בנאלי. המשרת של אברהם מגיע לארם נהריים. שם הוא פוגש את רבקה והפסוק מתאר מה שרבקה עושה עבורו:

וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּי (בראשית, כד: 19 – 20).

רבקה נותנת שתייה גם לו וגם לגמלים שלו – עד שלא יהיו עוד צמאים. שימו לב, היא לא רק ״משקה״ אותם, אלא ״ממהרת״ לעשות את זה עד כמה שהיא יכולה בזריזות, תוך כדי שאיבה מהבאר – ואז חוזרת על כך כמה פעמים כדי להספיק להשקות את כל הגמלים, ומאפשרת להם לשתות עד שאין להם עוד מקום למים בבטן. ואנו יודעים שגמלים יכולים ללכת ימים שלמים במדבר בלי לשתות, ואז כשמגיעים סוף סוף לאגם מים או נאות מדבר כלשהו, הם שותים כמו שאנחנו היום ממלאים מיכל הדלק באוטו שלנו – הרבה ליטרים! ברור, שאין זה דומה למישהו זר המגיע אלינו הביתה ואנו נותנים לו איזו כוסית מים לשתות מתוך נימוס.

כיצד מראה התורה שמדובר במשהו יוצא דופן? כלומר, איך מחזקת לשון התורה את אקט הנדיבות הגדולה הזאת של רבקה? לאוזן המַכירה עברית על בוריה, ״גמל״ הינו השורש של ״גמול״ – נתינה ואף קרוב ל״מתנה״. איך אנו יודעים זאת? כי יש עוד צירוף מלים מפורסמת בתורה עם השורש ״גמל״: גמילות חסדים! כלומר, רבקה אינה חייבת בכלל לתת משקה לעבד אברהם, קל וחומר לא לגמלים שלו – כך, שנתינה כזו משולה לגמילות חסדים.

האם ניתוח או פרשנות זאת פרי דמיוני בלבד? לא ולא. שהרי כמה פסוקים לפני כן, אומר עבד אברהם לאלוהים את הדבר הבא:

וְהָיָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי (כד: 14).

וזה עוד לא הכול. הרי עבד אברהם משתמש במלה ״נערה״ – לא אישה אך גם לא ילדה. השורש ״גמל״ גם מרמז על היותה רבקה צעירה מאד, אולם לא ״פעוטה/ילדונת״. הכיצד? שהרי ״גמל״ הינו גם השורש לעוד ביטוי בעברית: ״להיגמל״, כלומר להפסיק לינוק מהאם. כמובן, המלה ״להיגמל״ קשור ל״גמילות חסדים״ מאחר שהאם נותנת החלב שלה לתינוק ב״חינם״ – כפי שרבקה נותנת את המים לכל הזרים האלה (מבחינתה) בחינם.

וגם זה לא הכול! קיימת עוד תופעה בעברית (כמו כמעט בכל לשון אחרת): החלפת אותיות במלה. למשל, ישנם הטוענים שבאנגלית המלה ה-מאד מוזרה butterfly היא בעצם ובמקור flutterby – הרבה יותר הגיוני בהתחשב במה שהפרפר באמת עושה. וכאן? אם בשורש ״גמל״ מעבירים את האות האחרונה לראשונה, אנו מקבלים ״לָגַם״ – שזה לשתות!! כלומר, גמל היא החיה המסוגלת ללגום בבת אחת הכי הרבה מים.

אסיים בהסבר פחות מילולי ויותר סוציולוגי. מסתבר לפי המחקר של העת העתיקה, שבתקופת אבותינו, בכלל לא היו גמלים באזור הזה – ואם היו אז הגמל היה מאד נדיר וכתוצאה מכך גם יקר. זהו ההסבר לעובדה שעבד אברהם בחר בגמלים כמתנה:  

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ (כד: י).

התוספת ״וכל טוב״ מעיד על הערך של הגמלים. וכדי להעיד על הסטטוס הגבוה החדש של רבקה כארוסת יצחק הטרייה, התורה גם מספרת שרבקה חזרה לכנען רוכבת על גמל – ה"רולס-רויס" של המזרח הקדום…

ומה עם עבד אברהם? אחרי המסע הארוך שלו אבל גם מסע מאד מוצלח, אולי הוא הגיע הביתה ובירך ברכת ״הגומֶל״?

שבת שלום!