פרשת וירא: המוזיאון לכל מה שאנושי | אניטה תמרי, חשוון תשפ"ב
ברוכים הבאים לפרשת וירא, המוזיאון לטבע האדם ומנהגיו. האולם הראשון מתאר בית, בעצם אוהל, ככל הנראה מתקופת הברונזה. באולם זה נלמד על החלמה מניתוח (אלקטיבי או הכרחי? זו שאלה ששואלים מבקרים רבים), הכנסת אורחים מלאה ונדיבה שארוחה משביעה (כשרה? האם חיכו ארבע שעות בין החמאה והחלב ובין בן הבקר? ואולי היו האורחים הולנדים וחיכו רק שעה?) והבטחה למשהו שהיה משאת נפש במשך שנים רבות ועכשיו מתקבל בצחוק ובחוסר אמון
האולם השני מנצל את חידושי הטכנולוגיה בתלת-ממד, ואנו עומדים בנוף הררי מוכר, בתרונות אזור סדום. המראה הנפרש לפנינו דרמטי – התצורות הגיאולוגיות המיוחדות שכמו נשפכות אל ים המלח, אך הדרמה של הנוף מתגמדת אל מול הדו-שיח הדרמטי בין אברהם לאלוהים. אלוהים הודיע לאברהם שהוא עומד להרוס את סדום על יושביה. כולם. אברהם מתמקח אתו כאחרון התגרים בשוק, ואלוהים נגרר לוויכוח כתייר שרוצה לקנות דווקא חפץ מסוים. וכמו סוחר ממולח, אברהם מנצח בוויכוח. במצג הבא יש הודעה שמה שיופיע הוא באחריות ההורים, החומר אינו מתאים לילדים. ואכן, לא רק המורות בכיתה ב מתקשות להסביר את מה שיתרחש כאן ובעצם פוסחות על התמונה. חזרנו למנהג הכנסת האורחים מהאולם הראשון, אבל כאן בנות המשפחה הן התקרובת המוצעת לאורחים. ועכשיו אנחנו חוזרים לגיאולוגיה של האזור, ורואים אישה הופכת לנציב מלח לאחר שראתה את ביתה נחרב במטר אש וגופרית מהשמים. בקצה האולם שוב חדרון קטן עם אזהרה להורים – בנות לוט רוצות להמשיך ולקיים את משפחתן, וכל הדרכים כשרות
מסדרון שנופו מדברי מעביר אותנו אל ארמון אבימלך בגרר. הפעם אברהם הוא האורח, לא המארח. שלא כמו בימינו, אין הוא ושרה צריכים להציג תעודה מזהה בהיכנסם לארמון, ואברהם נוקט צעד מוכר למי שביקרו במוזיאון לֶך לְךָ, המוזיאון לתולדות ההגירה – הוא מציג את שרה כאחותו, ונימוקיו עמו. הבחירה לשיטתו היא "שרה למיטה או אברהם למיתה", והוא בוחר באפשרות הראשונה. אבל, כפי שלמדנו במוזיאון לך לך, הוא יצא ברכוש גדול, ואולי חשב שמיטה/מיתה היא בעצם שיטה. כמו תמיד, המוזיאון מראה לנו דברים אך משאיר לנו לפרש אותם ולהבינם. נציין שהשיטה עבדה
ובחזרה לאותו בית מתקופת הברונזה שבו נפתח הסיור. הפעם יש לנו לידה, והיולדת מפתיעה משהו שכן היא אישה זקנה, אבל חוש הומור יש לה, והיא קראה לבן היילוד יצחק. סרטון קצר מתאר לנו משתה שנערך כששרה, היולדת, גמלה את יצחק. ובמעבר חד, מתחלפת המוסיקה השמחה בצלילים מבשרי רע. נער צעיר משחק עם יצחק התינוק, והמשחק אינו לרוחה של שרה. בהבזק לאחור אנו רואים שהנער, ישמעאל, הוא בנה של הגר. הכתוביות מספרות לנו שהיא הרתה לאברהם לדרישתה של שרה. התמונה מתחדדת ואנו שוב בהווה – הגר וישמעאל מוצאים מהבית אל המדבר. המוסיקה מתגברת ברגע שהדלת נסגרת, והופכת לצלילי כינור עצובים כשהאם והנער תועים במדבר. צליל הכינור מתחלף בפריטת נבל, כשמתגלית לעיניהם ולעיננו באר מים. הסרטון מסתיים במילים "ויגדל [הנער] ויהי רובה קשת"
עדיין במדבר – תמונה שהיא לכאורה הפסטורליות בהתגלמותה – רועים ועדרים. מהר מתברר לנו שיש מריבה ביניהם, ובסוף האולם, הכל בא על מקומו בשלום
כמו במוזיאון הטבע בתל-אביב, שיש בה קומה שצריך לדעת להגיע אליה, כך יש לנו כאן אזהרה: "ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם". מעבדה? ניסוי? אולי זה מסוכן? אולי לא כדאי להיכנס לשם עם הילדים? אחד המבוגרים נכנס ויוצא בפנים מבולבלות. אישה נכנסת, שוהה במעבדה רגעים אחדים, וגם היא לא יודעת מה לומר
אז הולכים לקפיטריה שם אוכלים לחם ועוגות וחמאה אבל בלי בשר. ואז הולכים לחנות המוזיאון להחליט מה לקנות למזכרת. ההיצע גדול – גושי מלח המזכירים דמות אישה, משחקי מחשב שממטירים אש וגופרית על מספר האנשים שקובעים השחקנים, צילום דרכון של שרה בת תרח עם חותמות כניסה למצרים ולגרר ויציאה מארצות אלה. יש תמונות משתה (רגילות וגם הולוגרמות), ערכת ניסוי שמצוירים על עטיפתה נער ואיל, ויש באר מים חיים
אנחנו ניגשים לקופה ומשלמים עבור הבחירות שלנו
תמיד