פרשת שמות: משמעות הכרת השמות של בני ישראל, של משה ושל ה'

פרשת שמות: משמעות הכרת השמות של בני ישראל, של משה ושל ה' |אסתר ואלי מיאסניק, טבת תשפ"ה

הפתיחה של הספר מפרטת את שמות שבטי ישראל – וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. פתיחה זו חוזרת מלה במלה על פירוט ירידת משפחת יעקב למצריים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה…" (בר' מ"ו -8). אך מדוע הדגישו את המונח שמות. הרי יכול היה לומר- אלו בני ישראל הבאים מצרימה.

חז"ל דנו בשאלה זו. גישתם היא שהייתה חשיבות רבה לשימור השמות שעימם ירדו לפני כ 210 שנה. שימור השמות היווה דרך לשמר את הבידול של העם. "בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ואת לשונם…" (מכילתא דר' ישמעאל).

מה החשיבות במתן שמות? מדוע בספר בראשית עניין השמות הוא כה מהותי (אדם הוא מכנה בשמות את החיות ואת האשה. ה' משנה את שמו של אברם לאברהם) והאם גם כאן יש חשיבות לשמות?

חז"ל ראו בקריאת שמות אקט משמעותי עד כדי כך שלפיו האדם עולה בכך על מלאכי השרת: "בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר להן: נעשה אדם. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להן: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף. אמר להם: זה, מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם. אמר לו: זה, מה שמו? אמר: זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל. ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? אמר לו: לך נאה להקראות אדני, שאתה אדון לכל בריותיך" ( בר' רבה יז -ד').
קרי, הכרת השם מהווה הכרח להכרת העצמי, האחר והכרת האל.

ננסה להבין את עמדת הפרשה. האם היה די באי השנוי של שמות בני יעקב כדי לגאול את העם לאחר 210 שנהה?
מתברר לנו בהמשך הפרשה שלא היה בכך די. בפרשה יש התייחסות א-סימטרית בין הפירוט הרב בשמות השבטים ללשון ההמעטה בשמות משה והאל.

• הפרשה מציגה ששם ה' אינו מוכר.
  • (ג' 13) הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.
  • ועוד- ( ד' 1) וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי…כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'.
• משה WHO
  • בניגוד למקובל בספר בראשית, השם של משה ניתן ע"י בת פרעה חסרת השם. זאת לעומת ספר בראשית שבו אדם ידוע , נותן שמות לכל הבהמה והעוף.
  • בת פרעה היא נכריה. בספר בראשית לעומת זאת- ה' הוא שמשנה את שם אברם לאברהם ואת שם יעקב לישראל.
  • מדוע הוסתרה המשפחה של משה.

מוצע שהא- סימטריה בהתייחסות לשמות, מצביעה על כך שיש עוד כברת דרך עד שעל בני ישראל ללכת, עד שיטמיעו את הכרתם האמיתית בעצמם (ביכולותיהם לצאת לגאולה), באחר (=במשה) ובה'. קרי, אחר שיכירו את שמו של משה (=באיכותו) ויכירו את שמו של ה' (=יכולותיו). רק עם ההכרה, תצלח הגאולה.

ואכן, השבטים הולכים כברת דרך זו:

• ראשית, על משה WHO, להכיר במנהיגותו. הפרשה מקדישה פירוט רב לשלבי הקבלה של משה את תפקידו. למשל
  • וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' (ד 1)
  • וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: (ד 13)
• שנית, על בני ישראל להכיר במנהיגותו של משה. למשל—
  • וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי (ב' 13-14)
  • לאחר הפניה הראשונה לפרעה- וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (ה' 20-21)
• שלישית, על בני ישראל להתחיל להפנים שהגאולה מגיעה
  • וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ (ד' 28-31)
  • בני ישראל מוכנים להמר ולהקריב את קרבן הפסח אחרי המכות– וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם–וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ–עַד-בֹּקֶר… וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ. כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. (יב 21-28)

סיכום: רק אחרי שבני ישראל והכירו במשה ובה' ובמיוחד בשמו של ה'– מגיעה הגאולה.

• ההכרה במשה ובמשפחתו מגיעה בהמשך, בפרשת וארא נאמר- וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה (ו 20)
• לאחר ההצלחה על הים, בני ישראל מצטרפים למשה בהכרה מלאה בה' ובשמו. הם שרים– אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לה'….אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, ה' אִישׁ מִלְחָמָה; ה' שְמוֹ. (טו' 1-3).
• מעתה מופיעים משה ובני ישראל– מאוחדים: הם יודעים לקרוא אל ה' כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אלוקים קְרֹבִים אֵלָיו כה' ( דב' ד' 7)
• ההיסטוריה הלאומית שלהם אינה שבטית אלא מאוחדת– וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן …אֲשֶׁר הִכָּה משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם (דב' 45)
•  

——————