פרשת ואתחנן: המנגינה הזאת

פרשת ואתחנן: המנגינה הזאת | עמנואל נשרי, אב תשפ"ג

לדעתה של פרופ' נחמה ליבוביץ, פרשת ואתחנן היא

אחת הפרשיות העשירות ביותר ברעיונות יסוד של תורתנו. יש בה מתן תורה ועשרת הדברות; רעיון אחדות אלוהים ("שמע ישראל"); מצוות אהבת אלוהים, תלמוד תורה ויראת אלוהים; מוצאים אנו בה את הפסוק הכולל כל התורה כולה ועשית הישר והטוב בעיני  ה’; את רעיון בחירת ישראל ואת מושג 'עם סגולה' ועוד כהנה וכהנה".

מכל המבחר הרב ארצה להתייחס לחשיבות עשרת הדיברות והמצוות הבאות בעקבותיהם. ד"ר נטע מימון, חוקרת מוח ומוסיקה, טוענת שלמוסיקה השפעה מאד חזקה עלינו, השפעה חוצה גבולות ותרבויות, שפות ועמים והיא גורם מלכד ומחבר.

בכל תרבות בעולם התפתחה מוסיקה, המוסיקה מעודדת חיבור חברתי גם בין אנשים שאין בניהם קשר אחר. הקצב, הצליל וכלי הנגינה נוגעים בכולם, וכשקבוצה גדולה של אנשים מותאמת (מסונכרנת) בקצב ובזמן בהתאמה, מתחילה לרקוד לקול המוזיקה הנשמעת מתחילה ומתחזקת תחושה של שיתוף, של ביחד ושל רצון לחבק האחד את השני.

די אם נזכיר את השופר שהתחבר אלינו בעקדת יצחק שתרועתו מחברת אותנו בראש השנה וביום כיפור, ומהווה סמל המקרב ומאחד אותנו.  גם משה השתמש בחצוצרות המניעות את העם.

וַיְדַבֵּר  ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף–מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם; וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ, בָּהֵן–וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם-בְּאַחַת, יִתְקָעוּ–וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה–וְנָסְעוּ, הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים, קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, שֵׁנִית–וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל, אֶת-הַקָּהָל–תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ (במדבר י, א-ז).

ואכן, החצוצרות והשופרות שימשו את צבאות העולם במשך אלפי שנים, במנגינות או תרועות מההשכמה לכולם, דרך מסדר הבוקר, ההזמנה לארוחת הבוקר והיציאה לאימונים ו/או הסתערות  לקרב.

כל אלה הם רק הדוגמה לעשרת הדיברות ולמצוות הבאות בעקבותיהם ובהשראתם של עשרת הדיברות, אלה שומרות על אחדותנו ואותנו כאשר אנחנו יודעים למלא אותן כמנגינה בעלת קצב, טון, צליל, קומפוזיציה המחברת את כולנו, מצביעות על אסון מתקרב כאשר אנחנו יוצאים, עוזבים ומתרחקים ממרחב השמע וההשפעה של הקצב והצליל של עשרת הדיברות. ומנגינה זו גם מחברת ומאחדת אותנו בעבותות כאשר אנחנו מתנהלים בקצב המצוות. כך אומר משה לעם לאחר שהבין שלא ימשיך אתם לארץ.

וַיְדַבֵּר  ה’ אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת–עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. וְאֹתִי צִוָּה  ה’, בָּעֵת הַהִוא, לְלַמֵּד אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:  לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם–בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ….. כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי  ה’-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסו. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן (דברים ד, יב-יד, כה-כו).