פרשת עקב: בין ספר שמות ובין ספר דברים

פרשת עקב: בין ספר שמות ובין ספר דברים | אהובה שחר, אב תשפ"ג

מסורת היהודית קובעת כי התורה נכתבה בידי משה על פי דבר ה' אליו. "ויכתב משה את כל דברי ה'"  (שמות כד, ד) "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" ( דברים לא, ט) התורה כמקשה אחת.

פרשנים מסורתיים, וגם חכמי תלמוד, ראו הבדלים וסתירות בטכסטים שונים של ספרי התורה והעלו שאלות. אלא שלא העזו להעלות את האפשרות שהטכסטים נכתבו בידי בני אדם, ולא תמיד היו אלו בני אותה תקופה. ההשקפה הזו עלתה רק עם התפתחות חקר המקרא וביתר שאת – בביקורת המקרא.

בדיקת ההבדלים והסתירות בין הטכסטים נעשית על-ידי למידה וחקירה מתוך הטכסט עצמו. וזהו מסע מרתק של הסתכלות על התפתחות רוח האדם והתפיסה הדתית בעם ישראל.

בספר דברים ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת לבדוק זאת. הוא נקרא "משנה תורה". הוא פותח בהצהרה שאלו דברים של משה בהם הוא חוזר ומספר את האירועים שסופרו כבר בספרי שמות ובמדבר. מכאן שהטכסט מעיד על עצמו שהוא מאוחר יותר. התיאוריה המקובלת במחקר המקרא, כידוע לנו, משייכת את ספר דברים לימי הרפורמה הדתית של ריכוז הפולחן בימי יאשיהו בשנת 622 לפנה"ס ומוצאת לכך הרבה חיזוקים בטכסט עצמו.

בפרשת "עקב" מצאתי שני נושאים המעידים על כך:

1. לאחר חטא העגל, ולאחר ששבר משה בזעמו את לוחות הברית, הוא שב ועולה להר סיני כדי לקבל מחדש את עשרת הדברים כתובים על לוחות אבן חדשים. בפרשת " עקב" בספר דברים נאמר כי הוא בונה ארון על פי הוראת ה' ולוקח אותו להר: "…ועשית לך ארון עץ. ואכתב על הלוחות את הדברים… ושמתם בארון. ואעש ארון עצי שיטים ואפסל שני לוחות אבנים כראשונים…" (י, א-ג). בסיפור המקביל בספר שמות לא נזכר כלל ארון ה': "ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים… ויקח בידו שני לחות אבנים" (לד, ד).

ברור שהרקע לשינוי הוא התקופות השונות בהן סופר או נכתב הסיפור. אם אכן ספר דברים נכתב בימי יאשיהו, או קבל משנה תוקף בימיו, הרי מובנת הדגשת קדושתו של הארון בהקשר של רפורמת יאשיהו – ריכוז הפולחן לה' בבית המקדש, שם נמצא גם ארון ה'.

2. לאחר חטא העגל מסופר בספר שמות שהלויים נענו לקריאתו של משה "מי לה' אלי" והרגו "איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שמות לב, כז-כט). הלויים מתוארים כאן כלוחמי דת קנאים.

פרשת "עקב" בספר דברים אינה חוזרת על הסיפור הזה. היא מתעכבת על ההסבר מדוע אין ללוויים נחלות. "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה. על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו. ה' הוא נחלתו…" ( דברים י, ח). הכתוב בספר דברים מייצג חיים בימי המלוכה בהם שייכים הלוויים למעמד העניים. אין להם נחלות והם חיים מחסדי התרומות של הציבור. לכן הודגש בכתוב זה מקומו של ארון ה', כדי לחזק את מעמד הלויים כנושאי הארון .

התייחסות להבדלים כאלה מתוך גישה היסטורית היא, לדעתי, דרך לשמור ולשמר את ערכם של ספרי התנ"ך, ובתוכם ספרי התורה, לדורנו ולכל הדורות הבאים. גישה זו נותנת לנו לגיטימציה לקרוא את הכתובים על פי רוח הדור, גם בימינו.

לדוגמא: בעוד שבעשרת הדיברות שבספר שמות נזכרת האישה כרכושו של האיש, יחד עם שורו וחמורו "…לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" (כ, יג) בעשרת הדברות שבספר דברים נזכרת האישה בנפרד: "ולא תחמוד אשת רעך" ורק לאחר מכן "לא תתאווה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו כל אשר לרעך" (ה, יז). בין ספר שמות לספר דברים השתנה מעמדה של האישה, ולו במעט. שינוי ביחס לאישה מופיע גם בחוקים נוספים בספר דברים. והרי מעמד האישה רשם מאז הישגים והתקדמות רבה .עלינו לשמור על ההישגים ולהתקדם הלאה. חלילה לחזור אחורה ולנסות להנהיג היום מצוות כלשונן שאינן מתאימות לדורנו.