חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת ואתחנן: המשמעות של ״תורה שבעל פה מסיני״

פרשת ואתחנן: המשמעות של ״תורה שבעל פה מסיני״ | סאם ליימן-ווילציג' אב תשפ"א

 אחד האלמנטים החשובים ביותר ביהדות – מבחינה אינטלקטואלית, תיאולוגית ואפילו בהישרדות הדת שלנו – הינו ה״הלכה״. היהדות אף פעם לא נשארה סטטית אלא התפתחה מתחילת הדרך ועד ימינו אנו. כמובן, תמיד גם היו מחלוקות באשר לקצב התפתחות הלכתית זו – מחלוקת שנמשכת היום, הן מתוך האורתודוקסיה וגם בין האורתודוקסיה והתנועה הקונסרבטיבית-מסורתית.

מאיפה התופעה הזאת, שנקראת ״הלכה״? ראשית, העובדה המילולית הברורה, ששורש המלה ״הלכה״ היא ״הלך״, כלומר להתקדם הלאה ולא לעמוד במקום.

על פי המסורת (לפחות האורתודוקסית), ההלכה – או כפי שהיא מכונה ״תורה שבעל פה״ – מסיני. לא רק שהאלוהים העביר את עשרת הדיברות לעם ישראל בסיני, אלא גם העביר את הפירושים למשה, אשר העביר אותם לזקנים – ומשם השרשרת הבין-דורית של פרשנויות במשך ההיסטוריה היהודית.

אבל מאיפה הרעיון הזה? לפני שאציג את תשובתי, יש להודות שמדובר ב״פיקציה מבריקה״. פיקציה: לא ייתכן שאלוהים העביר למשה רבנו את כל הפירושים (והמחלוקות!?) שקיימים בהֶמשך ההיסטוריה ההלכתית-יהודית, שהרי אז משה היה נשאר על ההר ארבעים שנה (לפחות!) ולא ארבעים יום. המצאה מבריקה: כך היהדות שמרה על הרלוונטיות שלה, כשהחברה הכללית (טכנולוגיה, ערכים, גילויים חדשים) התפתחה במרוצה השנים.

איפה מוצאים את הרעיון של ״תורה בעל פה״ בהר סיני? התשובה מופיעה בגלוי מול עינינו, אבל מעטים מאִתנו שמים לב לכך. הנה חמשת הדיברות הראשונים, בדגש על השוני בין שני הראשונים ושלושת האחרונים.  

1) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
2) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
3) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
4) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
5) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

בשניים הראשונים אנו רואים/שומעים שאלוהים מתייחס אל עצמו בגוף ראשון (״אנכי ה׳״); בשלושת האחרים, הוא מדבר בגוף שלישי (״לא ינקה ה׳״; ״עשה ה׳״; ״ה׳ אלהיך״). מדוע? כי בשני הראשונים הוא דיבר ישירות לעם ישראל; בכל השאר הוא דיבר למשה רבנו, אשר ירד מההר ואז העביר את הדיברות האלה לעם. כלומר, האלוהים קבע את היסודות (הוצאתי אתכם ממצרים; לא יהיו אלוהים אחרים על פניי) – ואחר כך, הציוויים המעשיים הם ניתנים לבני אדם להבין, לפרש, ולבצע על פי הבנתם.

במלים אחרות, המשמעות של ״תורה שבעל פה מסיני״ אינה מה שמקובל לחשוב, שהאלוהים העביר את כל התורה והפרשנויות לתורה (״ההלכה״) בהר סיני – אלא שם הוא, האלוהים בכבודו ובעצמו, סיפר לנו מיהו. ואז נתן דווקא לנו את הגושפנקא לפרש את כל שאר מצוות התורה.

האם פרשנות זאת שלי מקורית? דומני שלא, שהרי רבי יהושע (בשם רוב חכמי התלמוד) קבע (לגבי קביעת ההלכה) בסיפור המפורסם על תנורו של עכנאי: ״לא בשמיים היא״ – [שהרי אתה אלוהים בעצמך קבעת בהר סיני] ״אחרי רבים להטות״!

לדעתי, זאת גם הסיבה שחמשת הדיברות האחרונים כל כך ״קצרים״ – כדי להשאיר לנו פתח לפרש מיהו ״רצח״, ״גנב״ וכו׳ – ומה עושים עם עבריינים כאלה במקרים שונים כאלה ואחרים. התורה יותר מֵמְרַמֵזת שהיהדות הינה דבר שיתופי בין האלוהים לבין בני ישראל. שהרי עשרת הדיברות נחרטו על לוחות הברית! ומשמעות ״ברית״ היא שישנם שני צדדים, כל אחד עם התפקיד שלו בביצוע החוזה. 

שבת שלום!