חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת עקב: כולנו זקוקים לחסד

פרשת עקב: כולנו זקוקים לחסד | הָרַבָּה גייל שוסטר-בוסקילה, אב תשפ"א 

בפרשת עקב משה ממשיך לנאום על החטאים של עם ישראל, על מתן תורה, ועל שפל מוסרי בחטא עגל הזהב. כאן מזהים שני מושגים חשובים: מצד אחד, שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן.

וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם–הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר ה’ מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם–כֵּן, תֹּאבֵדוּן:  עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֵיכֶם (דברים ח, יט-כ).

ומצד שני, יש תקווה לעם ישראל דרך שמירת מצוות.

וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  לִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת ה’, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם–לְטוֹב, לָךְ (דברים י, יב-יג).

לפי המסורת, השבוע, בשבת השנייה לאחר תשעה באב, אנחנו קוראים את הפטרת הנחמה השנייה. כל הפטרות הנחמה הן מתוך נבואותיו של הנביא ישעיהו. כמובן שאין קשר ישיר לפרשת השבוע "עקב". ההפטרה של פרשת עקב מתחילה בפסוק מדאיג:

וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה’ וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי.(ישעיהו מט, יד).

פסוק זה מדאיג מפני שלפי המסורת אם יש ניתוק בינינו לבין האלוהים אנחנו אבודים. אני לא הייתי מתחילה לנחם אף אחד עם הפסוק הזה – בעיניי התחלה קשה שאינה מנחמת אלא מפחידה. אולי תזכורת זו תחזיר חלק מהעם למצוות, ואולי תרתיע אחרים. למזלנו סוף ההפטרה מעודדת אותנו יותר:

 כִּי נִחַם ה’ צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה’ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה (ישעיהו נא, ג).

נזכרתי בשיר הידוע של נתן זך "כולנו זקוקים לחסד" שיכול לעודד אותנו וגם לנחם אותנו לאחר תשעה באב וגם אחרי התקופה הקשה שעברנו – וממשיכים לעבור – בהתמודדות עם מגפת הקורונה.

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

מעניין שהפזמון מסתיים במילים "מקום שבו עוד אפשר לנשום." בימינו אנחנו עדיין לא יכולים לנשום בצורה בטוחה בכל מקום. אני מאחלת לכולם נחמה ובריאות, "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" בכל מקום בארץ ובעולם.