פרשת  וָאֶתְחַנַּן:  דיאלקטיקה  על פי משה רבנו

פרשת  וָאֶתְחַנַּן:  דיאלקטיקה  על פי משה רבנו | עובד דבורה

משה הקדים בתפיסת העולם שלו שני פילוסופים גדולים: הרקליטוס. היווני בן המאה ה-6 לפני הספירה וממשיך דרכו, לפי דעת מספר הוגים, פרידריך הגל, יליד גרמניה, שחי הרבה שנים מאוחר יותר במאה ה-19. שניהם הציגו את השינויים המחזוריים בעולם. התופעות וההיסטוריה נמצאים בזרימה מתמדת ואין לצפות, שמצב  דברים נתון בזמן מסוים יתקיים לנצח. הרקליטוס סבור שיש לבני האדם מערכת חושים, כגון שמיעה וראיה, שהם תקינים לחלוטין לתפיסת צרכיהם. הם מקבלים מסר של אמת אודות העולם, אך אינם משתמשים נכון בלוגיקה, בניתוח והסקת המסקנות הנכונות. חסרה להם ההשענות על התבונה שבה נתברכו, כך שהם אינם מתרגמים את הדברים למשנה סדורה הנשענת על בסיס תבוני נכון.                                                                     

זה מביא אותנו לאחד המשפטים המאוד מעניינים בפרשה. וכך אומר משה:  

אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ  . מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ (דברים ד, לה לו)

אלהים מראה לאדם את הסוד הגדול: ראשית, מגלה לו את עצם מציאותו במרחב ושנית הוא נותן לו את החוקים והמצוות. הוא מבטיח לו שאם יקיים אותם יגיע בשלום אל נחלתו וישב שם בביטחה.

מה שמעניין במשפט הוא המבנה  התחבירי. "אתה הראת לדעת". יש כאן אמירה בלשון עקיפה שמשמעותה: אתה, עם ישראל הראת, אבל אתה לא ראית. יש שיח קולי וחזותי שעובר מצדו של האל, אך הנמען לא רואה דבר. ואפשר לומר זאת בשפתו של הרקליטוס חזקה עליהם, על עם ישראל,  שהם ראו וגם שמעו , אך לא הבינו דבר.

כאן נשאלת השאלה האם הקביעה הפילוסופית הזו, המדברת על התעלמות מהתבונה,  היא בסיס להמשך בניית התיאוריה שלהם, האומרת שבהכרח יחולו תמורות בזמן, כך שתקרוס צורת חיים נתונה ותתחלף בצורת חיים הפוכה. החיים לובשים צורה ופושטים צורה בדרך מחזורית.

התפתחות בסגנון הזה חזו, כאמור, שני הפילוסים שהזכרתי. המעניין הוא, שמשה רבנו ראה זאת הרבה לפניהם בשחר ההסטוריה.

בפרשה זו, עוד עם ישראל משרך דרכו במדבר ומשה המנהיג היה מנוע מלהוביל אותו, הוא חוזה לעם ישראל נבואה אפוקליפטית לגבי העתיד.

הוא רואה בדמיונו את מה שיתרחש. העם ישלם מחיר כבד על עיוורונו. הוא אמנם יגיע לארץ המובטחת, אך לא יאריך שבת שם.  התנהגותו הלא – תבונית תביא לאבדן האדמה עליה הוא יושב. הוא יהיה בגלות, שם השכינה תסתתר אך בהמשך יהיה תהליך של תשובה ואחריו תתרחש השיבה והגאולה. משה מתאר תנועה היסטורית מחזורית כמתואר בפסוקים להלן:

מחזור ראשון: התיישבות  והגלות

 כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.   הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה   )דברים ד, כה- כז) .

מחזור שני תשובה ושיבה: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין, עוֹד . וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ–וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה'  אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים (דברים ד, לט, מ). למרות הדמיון בחשיבה חייבים להדגיש, שגם מדברי משה וגם מהתפיסה הכללית של היהדות, האדם אינו נגרר בתוך התהליכים , אלא יש לו אחריות אישית להם. האדם חייב להאמין שהוא יכול לתקן את העולם ובכך לשנות מהלכים רעים שעלולים להתרחש. האם זה בר ביצוע? התשובה אינה חשובה. כל איש חייב לעשות ככל שיש בכוחו למען יצירת עולם טוב יותר.