פרשת עֵקֶב: מה ה' דורש מאתנו? | שושנה מיכאל צוקר, אב, תשע"ט
פרשת השבוע, פרשת עקב, כוללת סיכום תמציתי ורבת עוצמה של הברית בין ה' ובין ישראל, בספר דברים, פרק י, פסוקים יב-כב. הסיכום פותח בשאלה פשוטה
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ?
ונותן תשובה הנראית פשוטה רק בקריאה שטחית:
כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃
הפסוק משלב תכנות פנימיות, יראה ואהבה, עם מעשים, "ללכת בכל דרכיו." כדי שלא לא נדהם ונשתתק מול הדרישה המקיפה וחוסר הפרטים, התורה מספקת כמה דוגמאות לשם הכוונה. לאחר רצף של דברי שבח המתארים את עצמתו של ה', באים פרטים הממחישים את הכח האלוהי במונחים ארציים:
(יז) כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ (יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃ (יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת־הַגֵּר כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
לפי קריאה אחת, במעבר בין פסוקים יח ו-יט התורה מצווה אותנו לפעול כסוכנים המספקים לגר – המהגר הפגיע החי בקרבנו – את אהבת האל, המזון והביגוד שמפורטים בפסוק.
במדינת ישראל חיים היום גרים רבים גם מבקשי מקלט שנסו על נפשם מסכנה מחושית וגם מהגרי עבודה שבאים באופן חוקי עם ויזות לעבוד בבניה, בחקלאות וסיעוד שפעמים רבות בתנאים מחפירים, תנאים שלא היינו מוכנים בעצמנו לעבוד או מצפים מאחינו הישראלים לקבל. על העבודה הזולה הזאת בנויה המשק הישראלי.
האם יצאנו ממצרים כדי לייסד חברה המבוססת על פערים הולכים וגדלים?
האם זה יחס לזולת, שה' דורש מאתנו?
האם אנחנו – כיחידים וכחברה – עשינו כמיטב יכולתנו להטיב את מצבם או לכל הפחות להבטיח את צרכיהם הבסיסיים?
אִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?