פרשת וארא: אהרון – האח הבכור היודע את מקומו

פרשת וארא: אהרון – האח הבכור היודע את מקומו | מיכל פרם-כהן, שבט תשפ"ד

בפרשת "וארא" אנו רואים כיצד אהרון ממלא את תפקידו כדוברו של אחיו הצעיר משה, ואף מבצע עבורו אותות ומופתים במטהו, אבל אינו מנסה לדחוק את רגלי אחיו, להציב את עצמו במרכז וליטול את מקומו, אף שהיינו מצפים לכך לאחר שראינו את המאבקים בין יצחק וישמעאל, בין יעקב ועשו ובין יוסף ואחיו.
אהרון ממונה לדוברו של משה בידי ה' בפרשה הקודמת, פרשת "שמות", כאשר משה מטיל ספק ביכולת הדיבור שלו עצמו: "כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי" וגם כאשר הוא נענה בידי ה': "לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" הוא מנסה להתנער משליחותו: "בִּי ה'; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח" (שמות ד י-יג). בנקודה זו ה' מתרעם ונוזף בו: "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי–יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא [..] וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן." (יד-טו).
כאן רומז ה' שאהרון היה מציית לו ומעביר את דבריו הלאה ללא ויכוחים, ולכן הוא מתאים לתפקיד דוברו של משה, אולם כפי שנראה בפרשת "וארא" ה' אינו מעונין באהרון כתחליף למשה.
בתחילת הפרשה ה' ממנה את משה ואהרון כצוות שאמור לעבוד ביחד כשכל אחד מהם במעמד שווה לכאורה: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם–לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ו יג). בנקודה זו מוצגת לראשונה שושלת היוחסין של אהרון ומשה החל מלוי, אב השבט אליו הם משתייכים, ומצוינת העובדה שימי חייו של עמרם אביהם היו כימי חייו של לוי: 137 שנה. באופן זה מודגשת חשיבותם של עמרם ושני בניו, אולם כאן ממשיך המקרא להציג את צאצאיו של אהרון בלבד: ארבעת בניו העתידים לרשת ממנו את מעמד הכהונה, ונכדו פנחס העתיד למלא תפקיד חשוב בפרשת בעל פעור. בניו של משה או נכדיו אינם מוזכרים ואכן הם אינם יורשים את מעמדו של משה כמנהיג או כנביא. הקורא שאינו בקיא בסיפורי המקרא עשוי לתהות אם אהרון בסופו של דבר ידחק את רגלי אחיו הצעיר וייטול את מקומו.
בסיום תיאור שושלת היוחסין של אהרון ומשה חוזר המקרא ומציין את שמותיהם תוך הדגשת השוויון ביניהם: "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה–אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם. הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן" (ו כו). משה ואהרון פועלים יחד כצוות בהתאם להוראות ה'. משה מעביר לאהרון את ההוראות ואהרון מבצע אותן. אהרון מחולל אותות ומופתים באמצעות מטהו, ההופך לתנין ובולע את מטותיהם של החרטומים. בהמשך הוא משתמש במטהו על מנת להביא את מכות הדם, הצפרדע והכינים.
אולם כאן משתנה התבנית. ה' שולח את משה בלבד להתייצב מול פרעה ולהכריז על מכת הערוב, בצפייה שמשה יהיה מסוגל להעביר את דבריו ישירות, ללא תיווכו של אהרון וללא מטהו. לאחר מכת הערוב פרעה נכנע לראשונה אך עדיין רואה במשה ואהרון צוות וקורא לשניהם. פרעה פונה אליהם בלשון רבים: "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם", אך משה הוא העונה לפרעה ומשמש כדובר היחידי במפגש זה, בעוד שאהרון אינו מנסה להתערב ולהפגין את יכולת הדיבור העדיפה שלו. גם על מכת הדבר משה מכריז בעצמו לפני פרעה, ורק בהכרזה על מכת השחין מתלווה אהרון למשה על מנת לסייע לו ליטול מלא חופניים מפיח הכבשן, כהוראת ה', כאשר משה הוא היחיד המטיל את הפיח השמימה על מנת שיהפוך לאבק ויגרום לשחין. את מכת הברד כבר מביא משה לבדו באמצעות מטהו: הוא התגבר על חששו לעמוד לבדו בפני פרעה ועל לקות הדיבור שלו, ואהרון אחיו הבכור מכיר בכך ומפנה את מקומו.
 
דילוג לתוכן