פרשת בא: דפוסי התנהגות

פרשת בא: דפוסי התנהגות | עמנואל נשרי, שבט תשפ"ד

בפרשות "וארא", "בא" ו"בשלח" פרעה חוזר בו ארבע-עשרה פעמים מהסכמתו לשלוח את בני ישראל ממצרים. בכל אחד מהמקרים הוא עושה כך תוך שהוא מחזק את לבו או מכביד את לבו: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם (שמות ז, יג) או וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם (שמות ח, כח(. ניתן לראות בכל המקרים הנזכרים "דפוס התנהגות", כלומר חזרה על התנהגות מסוימת או על תגובה מסוימת שוב ושוב במצבים שונים ודומים. דפוסי התנהגות מושפעים ממספר גורמים:

גנטיקה וביולוגיה – המבנה הגנטי והמערכות הביולוגיות במוח ובגוף, משפיעים על נטיות התנהגותיות ותגובות שונות לגירויים. בנקודה זו לא ארחיב.

סביבה וחינוך – נסיבות הסביבה, אירועים בילדות ותהליך החינוך, יוצרים התניה ומשפיעים על תגובות של האדם.

פרעה שהוא רעמסס השני עלה לשלטון בגיל צעיר מאד ושלט כשבעים שנה. בשנות שלטונו הייתה מצריים אסם התבואה של האזור כולו, ולא פחות מרשים מכך הייתה הצלחתו בשעבוד ישראל לאחר שיוסף, בדורות שקדמו, שעבד את מצרים לפרעה. רעמסס קיבל חינוך מגיל צעיר הקושר את מלכותו בתכונות שלא בהכרח היו לו אבל אימץ אותן אל ליבו, היותו אל כפי שכנראה הזכירו וחזרו והיזכירו לו כהני הדת. הצלחתו של יוסף בשליחות פרעה למנף את שנות הרעב להגדיל שליטת פרעה על האוכלוסייה שבמצרים, ישנה השערה שיוסף מכר מזון בשנות הרעב בקמח ולא בגרעינים, בהתחלה בתמורה לכסף, אחר כך בתמורה לבעלי חיים שהיו ברשות הרעבים, בשלב השלישי בתמורה לשדותיהם ובשלב הרביעי בתמורה לעבודתם, המשועבדים קיבלו חלקות אדמה ונצטוו לשלם לאוצר המלך מדי שנה בשנה אחוזים מהיבול, כך נשלטו ושועבדו כל הבאים לפתחו של פרעה באמצעות שליחו יוסף.

במחקר היסטורי שנערך באוניברסיטה העברית נטען שאחת מסיבות נפילת רומא היה הקושי בהבאת מזון ממצרים. 

פסיכולוגיה – תהליכים נפשיים פנימיים כמו תפיסה, זיכרון, רגשות ודימוי עצמי מעצבים את תגובות האדם למציאות.

רעמסס פונק וגדל כאל, זכר את היכולות של חרטומיו, את תופעות הטבע החוזרות על עצמן במצרים, והדימוי העצמי שלו הוביל אותו לתחרות עם ה' – "מי יותר חזק". לגביו אלוהי העברים היה עוד אל ברשימת האלים שסביבו, הצלחתו חיזקה בו את התחושה שהוא אל כל יכול ומקומו בראש האלים.

תרבות וחברה – נורמות חברתיות ותרבותיות, מגדירות מה נחשב להתנהגות מקובלת, מצופה או ראויה לגנאי בקונטקסט מסוים.

כניעה ושחרור עם ישראל לא נראה לפרעה כמתאימים לנורמות ולהתנהגות המקובלת על אלים במצריים במאבקם באלי העמים האחרים, אלה נחשבו פחותי ערך וכוח ולא איש כפרעה יכנע להם.

דילוג לתוכן