פרשת צו: בריאה ופירוש

פרשת צו: בריאה ופירוש | עמנואל נשרי, ניסן תשפ"א

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל־משֶׁה לֵּאמר"  (ויקרא ו, א). שש פעמים חוזרות מילים אלה בפרשה ואחריהן קבוצות דינים מפורטות הכוללות את תּוֹרַת הָֽעֹלָה, תּוֹרַת הַמִּנְחָה (ו, ז).  פרטי פרטים של הקרבת הקורבנות.

לא נתפלא אם לכל כך הרבה פרטים במצוות הקורבנות, יש למנות מומחים לדבר, להדריך, לשמור, לעזור בהשלמת התהליך המורכב והמפורט. אכן כן חלקה האחרון של פרשה זו עוסק במינוי כהנים לשרת בקודש.

היום אני שואל את עצמי, האם העובדה שהיום אין הקרבת קורבנות הופכת את הפרשה ללא רלוונטית?, מה קרה שאלהים טרח כל כך הרבה על פירוט כללים שברבות הימים יעלמו? "והרי הכל צפוי" כנראה ש"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור".

:משנה מנוקדת כתוב הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן

הרמב"ם כתב: "כל מה שבעולם ידוע אצלו יתברך, הוא משיג אותו והוא אמרו הכל צפוי, ואח"כ אמר לא תחשוב שבהיותו יודע המעשים יתחייב, ההכרח כלומר שיהיה האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים אין הענין כן אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה והוא אמרו: הרשות נתונה ר"ל כל אדם רשות נתונה לו". מאחר וטכסים אלה נמשכו זמן רב, אין ספק שהתאימו לזמנם. ביחד עם זה אני רוצה לשאול, האם רצון חלק מאנשי התנועה הציונית, להשתחרר לדבריהם, מהכבלים העבותים של המצוות, כמו מהכבלים של השליטה הגויית על חיי היום יום? האם השינוי שעשתה התנועה הקונסרבטיבית, בית הכנסת שלנו בשילוב נשים אלה מהלכים מתאימים או לא ליהדות? ואיך לקשור את התנהגותנו היום לאוסף המצוות בפרשה זו" לטעמי אין ספק בהתאמת השינוי, ואת הקשר לפרשה, מבחירה אנחנו קושרים. בכל תקופה יש התמודדות תקופתית, לכל אדם בתקופתו יש את התפקיד שלו, והקהילה מתמודדת ובוחרת את דרכה.

נראה לי שגם באגדה ישנה תובנה, חלקית כמובן אבל קצה קצהּ של תובנה אנושית למעשה האלוהים. כאשר ענה לשאלת משה "שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.". מאחר וכך גם הקהילה שלנו וגם כל מגוון הקהילות בעולם, נוהגות כנראה בדרך המחשבה שעלתה לפני האלוהים.

ארחיב מעט: בספרות האגדה מסופר על משה שעלה לקבל את התורה ומצא את האלוהים יושב וקושר כתרים לאותיות, שאל אותו מה מעכב אותך? ענה לו: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. ביקש משה לראותו. הכניסו אלוהים לבית מדרשו של רבי עקיבא וישב משה מאחור ולא הבין. עד ששאלו תלמידיו של רבי עקיבא, מנין לך שכך הוא? וענה זו הלכה למשה מסיני. נתישבה דעתו של משה. ואז שאל את אלוהים,  יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?!

אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.  אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ.  אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?!אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי. אגדה זו מדגישה את התהיה, וההכרח לפרש דברי ודרכי האל ברוח התקופה, או למיטב הבנתנו את מעשי ודיברי האלוהים.

עוד דוגמא לפרושים: ימים אחדים מאוחר יותר ישבו שני פיזיקאים פרופ' איינשטיין ופרופ' בוהר ודנו בתורת הקוונטים, מספרים שאיינשטיין טען: "קול פנימי אומר לי שזה עדיין לא הדבר האמיתי, התיאוריה לא מקרבת אותנו לסודותיו של הזקן (אלוהים) אני בכל אופן משוכנע אמר אינשטיין שהוא (האלוהים) לא משחק בקוביות". ענה לו בוהר: "אתה לא תגיד לו היכן ובמה לשחק".

האלוהים מתכנן ובורא באומר ואנחנו מפרשים.

1