שביעי של פסח: דמות ה' ב"שירת הים"

שביעי של פסח: דמות ה' ב"שירת הים" | אהובה שחר, ניסן תשפ"א

יש יופי קסום בשירת הים. ההתבטאות בלשון יחיד "אשירה לה'" מעבירה תחושה של קשר קרוב, אינטימי בין העם לה', ואף בין האדם האחד השר את השירה לבין אלוהיו. השמחה על ההצלה, על גודל הנס והביטחון בידו המחבקת ומכוונת של אלוהים שתוביל את העם לארץ המובטחת. גם הצד האומנותי של השירה יוצר את הקסם הזה. המקצב המתנגן , צורות המילים העתיקות: "תביאמו", "תיטעמו"…

שירת הים היא שירת ניצחון, והגיבור בשיר הוא ה': "ה' איש מלחמה ה' שמו" ( פסוק ג)
ובפסוק ז: "וברוב גאונך תהרוס קמיך…" המלחמה היא מלחמתו של האל. האויבים הם אויבי ה'.

בהרבה כתובים במקרא אלוהי ישראל הוא אל לוחם ואל המסייע למלחמה. למשל: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד 14) "ה' אלוהיכם ההולך לפניכם ,הוא ילחם לכם " (דברים א 30) " ה' עזווז וגבור ,ה' גבור מלחמה" (תהילים כד , 8) וכ"ו . הביטוי " ה' צבאות" לאלוהים רווח ביותר במקרא . לעיתים, הוא מופיע לאו דווקא בהקשר למלחמה. למשל:" ועלה האיש ההוא … להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה" (שמואל א', ג). כאילו כתר הצבאיות הפך לחלק אינטגרלי מ" אישיותו" של האל.

תפיסה זו של דמות ה' כ"איש מלחמה" וכ" ה' צבאות" ודאי עזרה לשאוב אומץ ועידוד בשעות מצוקה ובמלחמות נגד אויבים .

אלא שתפיסה זו גם יצרה שליטה של אנשי הפולחן, הכהנים, על ניהול המלחמות , ועל היציאה למלחמה. וכך אנחנו מוצאים בדיני המלחמה בדברים כ' : "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם"( דברים כ', כ"ג) העם היוצא למלחמה חייב לקבל אישור מן הכהן!

כן היה בתפיסה זו( ויש גם היום) כדי לחזק את הקיצוניות, את הפאנטיות. כמו: החרם המוחלט הנדרש במלחמה על עמי כנען , ועל עמלק: "…והמת מאיש עד אישה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" ( שמואל א ט"ו , 3)

ומכאן, גם לא היתה רחוקה הדרך לתפיסת האל כאל נוקם.

בשירת דוד: "אל הנותן נקמות לי / ומוריד עמים תחתי" ( שמב , מ"ח) ובתהילים צ"ד: "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע".

ובתהילים ע"ט" "שפוך חמתך על הגויים.." ומכאן להגדה של פסח: "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך.."

המדרש המופיע בתלמוד בבלי גם במסכת סנהדרין וגם במסכת מגילה מתייחס לסכנה הזו: "בקשו מלאכי השרת לומר שירה , אמר הקב"ה: "מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" ( מגילה דף י', ע"ב) יש מפרשים שהכוונה ב "מעשי ידי טובעים" לבני ישראל. שהרי רווחת בספרי המקרא השמחה על מפלת האויבים. אני מעדיפה את הפירוש לפיו הצער של ה' על טביעת "מעשי ידי" הוא על המצרים ( למשל, פירושו של שלום רוזנברג) .לפי פירוש זה, המדרש מדגיש את היות האלוהים אל רחום על כל הבריות שברא.

מי יתן ונשמור על אמונה שהכוח הצבאי של אלוהינו ניתן לנו להגנה (כמשמעות שמו של צה"ל) , אך לא לנקמה בגויים .בקריאה כזו של שירת הים, אכן יהיה יופי קסום .