פרשת תולדות: מה זאת אהבה?

פרשת תולדות: מה זאת אהבה? | אניטה תמרי, כסלו תשפ"ד

מתישהו בין כסה לעשור קראתי את הפרשה כדי להתחיל את תקופת הדגירה, בתקווה שיבקע אפרוח מלומד. קראתי גם את ההפטרה ומיד צצה הכותרת "מה זאת אהבה?"

ועכשיו אני כותבת בימים שאחרי שמחת תורה, שבה נהפך המחול למספד, והמילים הפותחות את ההפטרה מקבלות משמעות חדשה:

מַשָּׂא דְבַר-ה’, אֶל-יִשְׂרָאֵל, בְּיַד מַלְאָכִי. אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה’, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ; הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-ה’, וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב.  וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.  כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת–כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם ה’ עַד-עוֹלָם. וְעֵינֵיכֶם, תִּרְאֶינָה; וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה’, מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל (מלאכי א, א-ה).

אלוהים אומר שהוא אוהב את יעקב ושונא את עשיו. כיצד הגיעו רגשות חזקים כל כך במי שהוא בורא הכל, האב שכל ילדים שווים בפניו?

מה קראנו בפרשת תולדות? לידת תאומים. ככל הנראה התאומים היו תאומי אחווה (לא זהים) מכיוון שהכתוב מציין שעשיו היה אדמוני, ומן הסתם יעקב היה "התאום הלא ג'ינג'י". על ילדותם איננו יודעים דבר ואז "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה, כז). כלומר, האחד עבד למחייתו והשני ישב למחייתו. והנה, יש אהבה "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" (כה, כח). אהבתו של יצחק לבנו קשורה לפועלו של הבן וגם לתוצרים של פועלו – בשר הציד שהוא מביא הביתה. רבקה אוהבת את יעקב כי הוא ממוּש ויושב איתה באוהל ומבשל

אחד התבשילים שרקח יעקב הוא נזיד עדשים. או שמא נאמר, מזיד עדשים, וקנה בו את הבכורה מעשיו

שנים עברו, ואנו שומעים על יצחק אך לא על בניו. ויום אחד שומעת רבקה שיצחק מבקש מעשיו לצאת לשדה ולצוד ציד "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (כז, ד). ומכאן אנו למדים ששני הבנים ידעו לבשל

והם למדו כנראה מאִמם, שגם ידעה לבשל מזימות – הסיפור ארוך וקיצורו הוא שרבקה ויעקב הונו את יצחק והוא ברך את יעקב כאילו הוא הבכור. בסיפור המאכלים חוזר השורש אהב פעמים אחדות – בקשר לאוכל. יעקב זוכה בברכה, עשיו הבין שרומה ורוצה לנקום באחיו, ורבקה שולחת את יעקב לפדן ארם, ואם תרצו לדעת איך הוא נפל לידיו של נוכל גדול ממנו, תצטרכו לחכות בסבלנות לפרשת ויצא

ובחזרה להפטרה. אלוהים אומר לעם ישראל "אהבתי אתכם". עם ישראל לא אומר "תודה, זכינו" אלא מתריס "במה אהבתנו?" ואלוהים צריך להתחיל לפרט למה הוא אוהב. מי שאי פעם התווכחה עם בן הזוג שלה (או התווכח עם בת זוגו, או התווכח עם בן זוגו, או התווכחה עם בת זוגה) מכירים את הדינמיקה. כולנו יודעים מה אנחנו לא רוצים. "אז תגיד מה אתה כן רוצה!" –"זאת לא הנקודה". אבל זו בדיוק הנקודה. ולכן, יש והוויכוח מתגלגל למריבה ובסופו של דבר הכל, כדברי הנביא מלאכי, הופך שממה, תנות מדבר וחורבות

אבל בהמשך, הנביא מפרט – עבודת האל לא הייתה כהלכה. הזבחים היו סוג ב. העבודה נעשתה בזלזול וכלאחר יד. כן, נכון, אבל מי שעשה זאת היה יעקב, לא עשיו

אין כמו האחר לנקות אותנו מהעוולות שאנחנו עושים. ובימים איומים אלה, ימים של כאב ויגון ופחד, כדאי שכולנו – כיחידים וכאזרחי המדינה –  נברר מי אנחנו כיעקב ומי אנחנו כעשיו ואיך ביחד, כמאמר הנביא מלאכי "נשוב ונבנה חורבות"