פרשת תולדות: השגיו של יצחק וחשיבותם לדורינו

פרשת תולדות: השגיו של יצחק וחשיבותם לדורינו | הרב ראובן המר, תרגמה: שושנה מיכאל צוקר, כסלו תש"פ

לזכרו של הרב פרופ' ראובן המר ז"ל[*] כבוד לי להביא תקציר של מאמר שהוא פרסם בכתב העת
Conservative Judaism בשנת 1993:

אנו נוטים להתעלם מהישגיו של יצחק מכיוון שהוא עומד בצל אביו הטיטני וגם של בנו ההרפתקן. כדי להעריך את הישגיו הרבים של יצחק, עלינו לשנות את נקודת המבט שלנו ולראותו כמייצג את דור הממשיך, הבא אחרי דור החלוצים. אברהם היה חלוץ ומייסד. יצחק הוא הבן הממשיך, לדורו יש אופי ומשימות משלו. יש משמעות לעובדה ששמו של יצחק נשאר ללא שינוי. כמו כן, הוא נולד בארץ כנען, חי את חייו בארץ כנען ומת בארץ כנען. יציבותו אינה זוהרת, אך היא חשובה.

יצחק הוא השחקן הראשי בבראשית פרק כו. אין בו מעשים ראוותניים, אלא מהותיים. ההצהרה החשובה הראשונה מודיעה לקורא כי יצחק נשאר ארץ כנען גם בעת הרעב. נאמר לו: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת!" (פסוק ג). לא משנה מה, לא משנה כמה קשה, אסור לעזוב.

המשימה הבאה קשורה לראשונה ולא פחות חשובה. "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'" (פסוק יב). אם אין אוכל, צריך להשתדל ולגדל אותו. יצחק לא ממתין עד שאלוהים יגיד לו מה לעשות או יספק לו מזון באורח ניסי. הוא נוקט בפעולה הגיונית – גם אם פרוזאית – של זריעה וקציר. על כן הוא מקבל ברכה.

מעשהו השלישי של יצחק קשור למים. אויביו, המקנאים בשגשוגו, סתמו את הבארות שחפר אברהם. יצחק חופר אותם שוב וגם חופר בארות חדשות. הוא מראה את ההתמדה העיקשת הנחוצה להישרדות בארץ בה יש לו אויבים, בארץ בו אביו החלוץ התחיל להתיישב אך מעולם לא השלים את המשימה.

התמדה הנחרצת של יצחק מובילה אותו להצלחה האולטימטיבית, להישגו הגדול ביותר: אויבו באים אליו ומציעים הסכם שלום. " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם" (פסוק 27). המילים האלו נשמעות כמעט עכשווי [כאשר נכתבו בשנת תשנ"ד]. וכך יצחק מצליח במשימה הקשה מכולם: הוא משכין שלום עם השכנים שהיו אויביו.

יצחק ניצב מול משימותיו, הבין אותן ולא היה מפונק מדי או סביל מדי להענות לאתגרים. הוא קבל מורשת מאביו, הוסיף עליה, שיפר אותה, והוא התמיד עד שהשיג את מטרת-העל. נאמר ש"מעשי האבות סימן לבנים." המעשים של יצחק אכן נשארים רלוונטי לדור ההמשך, הדור שלנו.

[*] מתוך הודעת האבל שהוציא התנועה המסורתית: "הרב פרופ' ראובן המר ז"ל. היה תלמיד חכם. חוקר הליטורגיה היהודית. איש רוח וספר. המנהל המייסד של בית המדרש ללימודי יהדות – מכון שכטר. ממניחי התשתית ההלכתית לתוכנית בר/בת מצווה לילד המיוחד. הנשיא הישראלי הראשון של כנסת הרבנים העולמית ומבוני התנועה המסורתית ישראל."