פרשת תולדות: רעב, גשם וחסד

פרשת תולדות: רעב, גשם וחסד | עמנואל נשרי' כסלו תשפ"ב

בפרשת תולדות עולה שאלת המים והקשר של המים ליכולת החיים בארץ המובטחת. השאלה הונחה לפִתחנו בשלב הקמת המדינה, בימים של טרם מדינה. השאלה מונחת לפתחינו גם בימים אלה, בחריפות פחותה עקב ההתפלה. המדרש מפתח שאלה זו ומסביר את הבחירה בארץ ישראל

וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, …..  וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה (בראשית כו, א).

גרר מזוהה בחלקה ו/או גובלת עם נחל גרר. נחל גרר מייצג בקירוב את "קו הצחיחות", קו המייצג את גבול המדבר, גבול ממנו דרומה יורדים 200 מ"מ גשם או פחות, וממנו וצפונה יורד 200 מ"מ גשם ו/או יותר. הקו לא קבוע והוא מוסט בהתאם לכמות הגשמים שנתברכה בהם ארץ ישראל באותה שנה. מקובל לסמן קו זה מכרם שלום, מזרחה מקביל לנחל גרר, דרך באר שבע ולצפון מזרח לערד. המשמעות המרכזית של קו זה היום כמו בימים קדומים יותר היא חוסר האפשרות לסמוך על גשם לגידולי שדה מדרום לקו זה, בעבר כמו היום נח וטִבעי להתבסס על הגשמים לגידולים, ופחות על השקיה מבארות, בורות מים. נהרות זורמים קבע קיימים במצרים, בעירק, ואצלנו במשורה בצפון הארץ.

השם מצווה את יצחק: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:…. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרר….   וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ ה' (כו, ג, ו, יב).  

ב 5 אוקטובר, מוצאי יום כיפור 1946, הוקמו בצפון הנגב באזור נחל גרר אחת עשרה נקודות ישוב חדשות, במבצע מאורגן לתפארת, וביניהן נבטים, חצרים, אורים. שובל וגלאון. בעקבות הצלחת הישובים לשרוד ולהתחיל להתבסס בשטח, שוכנעה ועדת אונסקו"פ – הוועדה המיוחדת של האו"ם לעניין חלוקת ארץ ישראל להמליץ לצרף את הנגב לשטח המדינה היהודית. הועדה המליצה והאו"ם החליט  ב 29.11.1947 לצרף את האזור שבו מצא יצחק ברכת השם.

 … וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו–סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר…. וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים (כו, יג-טו, יח).

סכסוך על מים. אחד המפעלים שהקימה ישראל לתפארת, המגיע עד אזור גרר, אולי דומה (לא בגודל) למפעל החפירה של יצחק, הוא: מוביל המים הארצי, המוביל שנמתח מהכנרת עד לאזור  "קו הצחיחות", נחנך ב 1964. מאוחר יותר הוארך עד מצפה רמון ומשמש לוויסות משק המים בארץ.  במקביל להקמת המוביל התנהלה מלחמה עם הסורים, "המלחמה על המים", מטרת הסורים היתה להסיט את מקורות המים כך שלא יגיעו לכנרת, מקור המים של המוביל הארצי.  

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם–בְּאֵר, מַיִם חַיִּים (כו, יט).

בנובמבר 1999 פרסם פרופ' אריה איסר סיכום סדנא שנערכה ב 3.3.99. במילות הסיכום כתב את המשפט הבא: "אין חילוקי דעות שאכן תחת רובו של הנגב…. נמצא מאגר עצום של מיליארדים רבים של מטרים מעוקבים מים, המים מליחים! בשנים קודמות חששו להשתמש במאגרים אלה, מחד ומאידך רמת המליחות הדאיגה את המגדלים. בשנים האחרונות הניסיון הראה שניתן לגדל במים אלה גידולים חקלאיים וכך קורה".

 באחד המדרשים או השיעורים שעסקו בבחירת הארץ נדרש שארץ ישראל נבחרה על ידי השם בגלל כמות גשמים גבולית, עיני התושב מופנות כל הזמן לשמים, לראות אם ומתי ירד גשם. ההתבוננות התכופה לשמים, התפילה התכופה שבלב אל חסדי האל לגשם, מגבירה ומזכירה את המצוות שיש לקיים על מנת לזכות בחסדי האל.

 

 

 

דילוג לתוכן