פרשת תּוֹלְדֹת: תפילת אמת | שושנה מיכאל צוקר, חשוון תשע"ח.
רבקה, כמו שרה ורחל ילדה רק בגיל מבוגר, אחרי שנים רבות של נישואים, אבל הדרך בה היא ואישהּ יצחק התמודדו עם המשבר הייתה שונה מאוד. שרה ורחל נקטו ביוזמות מעשיות – הסדרי פונדקאות – כדי להביא נצר לשושלת, בזמן שהגברים עמהם התיחסו אל המצב כאילו הוא לא קשור עליהם כלל (ראה דברי אברהם בבראשית יז: יח, ושל יעקב בבראשית ל:ב).
לא כך רבקה ויצחק. אהבת יצחק לרבקה מוזכרת בפירוש: "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ" (בראשית כד: סז) וגם אבימלך מלך גרר לא נזקק לנס כדאי להבין שהם זוג נשואי ומאוהב, מספיק לו להשקיף "בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ." (בראשית כו: ח). לכן אין להם שום רצון להביא ילדים אלא ביחד, ולא נשאר להם בזמנם אלא להתפלל, ולכן "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא (בראשית כה:כא), אולי במילים כאלו:
אל שדי, אלהי אבי אברהם ופוקד שרה אמי אשר גמל אתי חסד בהר המוריה, הקשב-נא לתחינתי ותעתר-נא לתפילתי כי אומללים אנחנו וכמהים לבנים למלא חיינו צחוק ואהבה. בוחן כליות ולב, יודע אתה כי אוהב אני את רבקה אהבה יתירה ולא אקח אשה אחרת תחתה. לכן, זכור-נא בריתך עם אבי "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא: יב) וזרעינו ירשו את הארץ הזאת.
תפילתו נענתה, אבל זה לא היה סוף הצרות: וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר 'אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?' וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יי" (בראשית כה: כב). רבקה לא שותקת, לא "מקבלת את הדין" ומתביישת להביע את כאבה ועלבונה. היא עומדת על שלה דורשת הסבר. היא גם מקבלת מענה.
מעטים המתפללים הזוכים לתשובות, בהירות או מעורפלות, אבל המסורת היהודית מאתגרת אותנו יום-יום, שבוע-שבוע לעמוד מול אהיה-אשר-אהיה ולתת מילים לכל רחשי ליבנו – גם הקשים שבהם – בכנות, כי חותמו של הקב"ה אמת ואין לשקר לפניו.