פרשת חַיֵּי שָׂרָה, חיי שרה? / סאם ליימן-ווילציג, חשוון תשע"ח
מוזר שפרשת השבוע נקראת ״חיי שרה״, שהרי כמעט כולה עוסקת באברהם ויצחק – שלא לדבר על הפרשה הקודמת (עקדת יצחק וכו׳)! האם יש רמז (עבה) לגבי הערכת הדברים בפרשה זו ואחרות שקדמו לה? נדמה שכן.
בעלה של שרה מחפש במשך כל חייו את הצדק הנעלה: עוזב את ארץ מולדתו בחיפוש אחרי האלוהים; מתווכח עם האלוהים על הריגת צדיקים (לכאורה) בערי סדום ועמורה; הולך עם בנו יצחק אל (ועל) הר המוריה בציווי האלוהים. לפעמים, החיפוש והפעילות שלו מבורכים ומוסריים (סדום ועמורה) ולעתים הרבה פחות מזה (עקדת יצחק). אבל כל כולו ״ראשו בשמים״.
לעומת זאת, בכל הקשור לביתו, הוא די נכשל – או אם נתבטא בצורה מעודנת יותר, אברהם ״עיוור״. הוא לא מבין מדוע שרה רוצה לגרש את הגר ועשיו; אברהם אינו מזהה את ההבדל התהומי בין שני בניו ומי מהם יותר מתאים להמשיך את השושלת לקראת האומה העברית (ולימים, היהודית); וכאמור, כשמתבקש להקריב את בנו, הוא אינו מהסס לעשות ״דבר האלוהים״. כלומר: לאחרים (קולקטיבית) הוא איש משכמו ומעלה; בתוך ביתו (פרטית), הרבה פחות – בלשון המעטה.
ומכאן, המסר של שם הפרשה. אכן אברהם ״מככב״ בו יחד עם בנו ואשת בנו רבקה, אך אין בכך להעיד שפועלו של אברהם לגמרי מקובל. נהפוך הוא, עקדת יצחק מראה שהוא עדיין לא הפנים את המוסריות שדורשת האלוהים – לא רק לגבי אחרים וזרים, אלא גם לגבי הקרובים לו. לכן, כפיצוי לשרה – וגם כמסר בשבילנו קוראי המקרא – הפרשה נקראת ״חיי שרה״ דווקא אחרי שהיא נפטרה, כדי לומר שיש לשים לב לדרך בה היא חיה את חייה. שלא נחשוב שאברהם הוא כולו תכלת או התכלית (ב״ה״ הידיעה) של חלקים אלה בתורה. למרות שאין הרבה כתוב על שרה (בהשוואה לפועלו של אברהם), שום פרשה אינו נקרא על שמו – ודווקא יש אחת על שמה.
נאמר על קרל מרקס את האמירה המפורסמת: He loved Mankind; it was Man that he didn’t like.
שרה אמינו מהווה את הצד השני של המטבע – לא פחות חשוב מהצד הראשון: כדי שתהיה אנושות ראויה, חייבים להתייחס כראוי לכל אחד ואחת של בני אנוש באשר הם כפרטים.