פרשת וַיֵּצֵא: דרכה של לאה | שושנה מיכאל צוקר כסלו תשע"ח
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ… וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה… (בראשית כט: כג, כה)
מה חשבה, מה הרגישה לאה? תגובתהּ המיידית לא נשמרה ואיננו יודעים האם ההחלפה נכפתה עליה או היית לרצונהּ. ממדרשי השם בהם לאה מסבירה את שמות בניה אנחנו רואים, שלאה כן אהבה את יעקב ורצתה מאד באהבתו.
ארבע בנים בארבע פסוקים (בבר' כט: לב-לה) נושאים שמות המעידים על הרגשותיהּ והתפתחותהּ הפנימית של אימם. אביהם יעקב בולט בהיעדרו.
עם הולדת ראובן, בנהּ הבכור, לאה לא מסתירה שהיא רואה אותו כדרך אל ליבּו של יעקב: וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי," היא אומרת בתקווה.
ללא הועיל. כאשר שמעון נולד לאה עדיין כמהה לתשומת לבו של יעקב: "וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן." עם הולדתו של לוי, תקווה שוב מבצבצת בדברי לאה: "וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי."
רק אחרי הלידה הרביעית מגיע שינוי בגישתהּ׃ "וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־ה' עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה." למרות שהיא עדיין לא זכתה באהבתו של יעקב, לאה השכילה להודות על מה שכן יש לה. איזהו עשיר? השמח בחלקו.
אנחנו, צאצאיה של לאה, הנושאים את שמו של יהודה, נקראים ללכת בעקבותיהּ, ולהודות על היש, בלי להתכחש לחֶסֶר.