שבת זכור: בין שאול לדויד במלחמה נגד העמלקים | אהובה שחר, אדר תשפ"ג
בסיפורי התנ"ך, כמו בכל ספרות טובה, יש עיצוב של סיטואציות אנושיות וחברתיות שחוזרות ועולות בכל הדורות. כך הסיפור על ההתנגשות בין שמואל לשאול שאנו קוראים בהפטרה של שבת "זכור".
שאול נמשח למלך בידי שמואל, אבל עדיין לא קבל את ההכרה של כל העם, והמדינה החדשה עדיין בשלבי הקמה. הוא יוצא למלחמה נגד העמלקים, שבטים החיים בשולי המדבר, שודדים ופוגעים בחיי הישוב. והוא נוהג על פי שיקול דעתו כמנהיג צבאי. נלחם, הורג, לוקח שבויים, מחרים רכוש וחוזר עטור ניצחון בעיני הלוחמים שלצידו.
אלא שאז מגיע שמואל ומתנפל עליו במילים קשות ואף מפטר אותו מתפקידו כמלך: "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך" ( שמואל א טו, 23)
טענתו של שמואל היא כי שאול לא קיים במלואו את הצו "מחה תמחה את זכר עמלק…" הוא לקח שלל וגם הותיר את אגג מלך העמלקים בחיים.
ברור שיש כאן מאבק על השלטון, תסכול אישי של שמואל על ששאול, שהוא עצמו משח למלך, תפס את ההנהגה במקומו והוא פועל באופן עצמאי בלי להיצמד להוראות שלו. אבל ההתנגשות בין שמואל לשאול גם מעלה שאלה לכל הדורות על היחס בין הדת למדינה, ועל הצורך הגדול להפריד בין השניים.
שאול, שנבהל משמואל, בהיותו רך בנפשו וחסר ביטחון – קרס. הוא מתחנן לשמואל שיבוא אִתו ויגבה אותו בעיני העם, אבל שמואל, בגובה ליבו, לא שועה לתחנוניו. שאול ממשיך להנהיג את העם במלחמותיו כששמואל נושף בעורפו כל ימי חייו, ומרפה את ידיו. וסופו טראגי – מותו במלחמה עם הפלשתים בידי הנער העמלקי נושא כליו.
לעומתו, דוד המלך המולך אחריו הוא בעל אישיות חזקה. בימיו נוצרת מעין הפרדת רשויות בפועל. כאשר הוא לוקח את בת שבע ומארגן את מותו של אוריה החיתי שופט אותו נתן הנביא ללא חת, באמת מידה מוסרית. נתן הוא נביא חצר. הוא ייקח חלק בהמלכת שלמה בנה של בת שבע. ובכל זאת, הוא זה שמעביר לדוד את דבר ה' על העונש שיבוא עליו בגלל חטא בת שבע. נתן מודיע על העונש אבל לא מסיר מדוד את המלוכה .נוצרת כאן הפרדת רשויות בפועל.
הטקסט כתוב במגמה דתית, כמובן. ויש בו אישור דתי לפעולותיו של דוד ."ה' אתו" בכל אשר ילך. כך זכה דוד בחופש פעולה. חופשי מהתערבות דתית, הוא קוצר הישגים צבאיים ומדיניים עצומים.
ודוק: כשהוא נלחם עם העמלקים לאחר שהתנפלו בהיעדרו על צקלג, הוא מחרים מהם שלל רב ואף נכנס לשיח עם הלוחמים מי זכאי להתחלק בשלל. האם רק הלוחמים הקדמיים שיצאו לחזית או שגם אלו שישבו מרחוק ושמרו על הכלים. ואין שום כעס עליו מצד נביא על שלא קיים את "מחה תמחה" עד הסוף ,אלא לקח מן החרם!
אולי למזלו של דוד לא היה בימיו איש דת חזק כריזמטי ומוערך בעיני העם כמו שמואל, או שהוא, באישיותו החזקה, לא אפשר עירוב של שתי הרשויות.