פרשת משפטים: העם מתחייב, כיצד להבטיח שיקיים את התחייבותו? | מיכל פרם כהן, שבט תשפ"ג
פרשת משפטים מוקדשת ברובה לרשימת חוקים הנמסרים למשה מפי ה' על מנת שיעבירם לעם. רק עשרת הדיברות נמסרות לעם באופן ישיר בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, אשר בסיומה מבקש העם ממשה: "דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת" (שמות כ טו).
משה מנסה להרגיעם: "אַל-תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם–לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" (כ טז), אולם העם ממשיך לירוא ועומד מרחוק, רק משה ניגש "אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים", ומנקודה זו מוסר ה' למשה את חוקיו על מנת שיעבירם לבני ובנות העם. האם דרך זו היא יעילה כמסירה ישירה?
ה' מתחיל את דבריו למשה באמירה: "כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם–כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (כ יח). כוונתו של ה' היא להמשיך את רושמה של מסירת עשרת הדברות באופן ישיר. העם עדיין צופה מרחוק במשה השומע את דברי ה'.
לאחר שה' מוסר למשה את רשימת חוקיו המפורטת בפרקים כא-כג, עומדת במפני משה המשימה לא רק להעביר את דברי ה' לעם, אלא להבטיח שהעם יקיים אותם. תחילה משה בא אל העם ומוסר לו בעל פה את כל דברי ה' ואת כל משפטיו, והעם עונה קול אחד: "כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה', נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג). בשלב השני משה כותב את כל דברי ה' ב"ספר הברית", מחזיק את הספר וקורא אותו באזני העם. העם עונה: "כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד ד). משה גם בונה מזבח עם שתים עשרה מצבות כנגד שנים עשר שבטי ישראל, ושולח נערים מבני ישראל להעלות עולות וזבחים על המזבח. הוא נוטל מדם הזבח, זורק את חציו על המזבח ואת חציו השני זורק על העם ומכריז: "הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה" (כד ח). אולם ה' אינו מסתפק בברית זו ובהתחייבותו של העם לקיים את חוקיו ומשפטיו הכתובים בספר שכתב משה. הוא קורא למשה לעלות לבדו אל ההר ולשהות שם על מנת שה' ייתן למשה את "לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" אשר ה' כתב במטרה להורותם לבני ובנות ישראל. משה מעביר את סמכות השיפוט לאַהֲרֹן וְחוּר, שוהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, והסוף ידוע: כאשר העם אינו רואה עוד את משה, חלק גדול ממנו מאבד את אמונתו, אינו עומד בהתחייבותו ומפר את בריתו במעשה העגל. מעתה יתחיל התהליך הממושך של חינוכו של העם במדבר על מנת שיעמוד כולו בהתחייבותו, ויהיה ראוי להיכנס לארץ.