חג הסוכות: החוק הטבעי | סאם ליימן-ווילציג, תשרי תשפ"ו
עוד מעט נתחיל סבב חדש של קריאת הפרשות בתורה. ולמרות השמחה הקשורה בכך (״שמחת תורה״ וכו׳), מיד בשלוש הראשונות אנו עדים לרשימה של מעשים רעים שבעטיים אלוהים מעניש את מבצעיהם. (1) קין הורג את הבל ונענש בהגליה, (2) האלוהים משמיד את אנשי העולם מלבד נח ומשפחתו על רִשעותה של האנושות, (3) האלוהים מעניש את חם על שגילה את ערוותו של אביו וסיפר על כך לאחיו, (4) האלוהים מוחק את סדום ועמורה מעל פני האדמה בעקבות הרשעות של תושביהן. ואלו רק ההתחלה, מאחר שבהמשך ספר בראשית אנו קוראים על עוד מעשים זוועתיים, כגון אונס דינה.
מה המשותף בכל הסיפורים האלה? אף לא אחד מהמעשים נאסרו במפורש על ידי האלוהים! כלומר, לעומת מה שאנו קוראים בספר שמות – משפטים ועשרת הדברות – בספר בראשית אין כל מערך חוקים של ״עשה ולא תעשה״ (מלבד המקרה היחידי ומאד מצומצם ״לא לאכול מפרי עץ הדעת״). אז מדוע נענשו קין, אנשי העולם, אנשי סדום וכן הלאה?
התורה כאן, אמנם בעקיפין אבל בצורה מאד ברורה, מעבירה לנו מסר: חברה אנושית אינה יכולה להתקיים אך ורק על סמך ספר חוקים כתובים. יש "חוק טבעי", והוא מקדים חוקים כאלה – הבנה מוסרית ומצפונית הטבועה בלב (ובמוח) של כל בני אדם באשר הם.
הסיבה לכך ברורה: אין ספר חוקים שמסוגלת לכלול כל מצב או פעולה. ספרי חוקים באים דווקא להשלים את החוק היותר ראשוני והיותר חשוב: מה שכל אדם אמור להבין בלי הנחיות ״מלמעלה״: לא רוצחים, לא גונבים, לא אונסים וכן הלאה.
במידה מסוימת ניתן לראות את כל ספר בראשית כניסוי של האלוהים: האם האנושות יכולה לקיים חיים מוסריים ללא חוק? התשובה די חותכת: לא! אמנם ישנם אנשים טובים או שלפחות עושים מעשים טובים (נח, אברהם), אבל אפילו הם חוטאים (נח משתכר; אברהם משקר ומציג את שרה כאחותו). רוב הגיבורים האחרים בהמשך הספר חוטאים יותר מאשר עושים דברים חיוביים: יעקב שמרמה את אביו ומתחכם עם אחיו לקבל ממנו את הבכורה, בני יעקב (אין צורך להרחיב) – אפילו יוסף השחצן (חלומותיו בהם אחיו משתחווים לו), שגם לא טורח להודיע לאביו שהוא בחיים.
כך, ספר בראשית מראה לא רק לנו אלא (אולי בעיקר?) לאלוהים, שיש צורך במערכת חוקים מפורטת. וכך הוא עושה מיד לאחר שחרור בני ישראל מעבדות. אבל יש לשים לב, שקודם (בפרשת יתרו) הוא מעביר את עשרת הדברות, שמציגים חוקים מאד כלליים ולא מפורטים – ואחרי שברור שגם זה לא מספיק, אנו מגיעים לפרשת משפטים, עם חוקים יותר מפורטים בתחומי חיים יותר ממוקדים.
בעידן המודרני, כמה הוגי דעות בפילוסופיה פוליטית התווכחו ביניהם באשר לשאלות מהו מקור החברה האנושית ומהו המצב ״המדיני״ הרצוי. רוסו טען שהמצב ה״טבעי״ (לפני פיתוח ״ציוויליזציה״, כאשר יושבים בבתים ארעיים כמו סוכות) הינו הכי אידיאלי. לעומתו, גרסו הובס ולוק שאי אפשר לנהל חברה בצורה ״אנרכית״ ולכן יש להקים חברה ומדינה על בסיס ״אמנה חברתית״. ספר בראשית מצדד בגישת האמנה החברתית, אולם אינו פוסל לגמרי את גישת רוסו, שהרי גם בהיעדר חוקים מפורטים יש ציפייה מאתנו להתנהג בצורה מוסרית מתוך הבנה בסיסית באשר למה נכון ומה לא.