חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

חג הסוכות: פרי ההדר והוד הזקנה

חג הסוכות: פרי ההדר והוד הזקנה | ר' אביבה ריצ'מן, תשרי תשפ"ד*

במדרש ויקרא רבה (ל:י) כתוב:

דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, זוֹ שָׂרָה שֶׁהִדְּרָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בר' יח:יא): וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, זוֹ רִבְקָה, מַה תְּמָרָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ אֹכֶל וְיֵשׁ בָּהּ עֳקָצִין, כָּךְ הֶעֱמִידָה רִבְקָה צַדִּיק וְרָשָׁע. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, זוֹ לֵאָה, מָה הֲדַס זֶה רָחוּשׁ בְּעָלִין, כָּךְ הָיְתָה לֵאָה רְחוּשָׁה בְּבָנִים. וְעַרְבֵי נָחַל, זוֹ רָחֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ כְּמוּשָׁה לִפְנֵי שְׁלשֶׁת הַמִּינִין, כָּךְ רָחֵל מֵתָה לִפְנֵי אֲחוֹתָהּ.                                                                                                                        

התכונות שנמנו כאן אינן היבטים מחמיאים במיוחד לאבותינו ולאמותינו. במיוחד הנאמר על שרה בזקנתה, אמירה שקשורה לרגע קשה בחייה כשהתורה מספרת לנו שהיא צחקה, וככל הנראה ננזפה בשל כך. אנו מנסים להיכנס לשרשרת הדורות ולקבל אותה כפי שהיא, בלי לצייר תמונה מתקתקה אלא להכיר בהתנסויות של קדמונינו.

אתרוג טרי ואתרוג מיובש, בקופסץ עץ עם ביטנה אדומהיפה זקנתם של אברהם ושרה קשורה גם לדיון בשאלה אם אפשר לקיים מצווה עם לולב או אתרוג יבשים או ישנים. על פניו, התשובה היא לא, במיוחד לא כשמדובר באתרוג שאנו תופסים כרענן, צעיר ונאה. אך כאן הוא מזוהה עם היופי, ההדר והכבוד של הזקנה. כמו כן, יש דעת מיעוט הגורסת שאולי לולב או אתרוג יבשים כן יכולים להיחשב כשרים.

דעה זו יכולה להניע אותנו לחקור את הרעיונות שלנו בדבר היופי. אפשר שקמטי הזקנה יפים הם וראויים  לכבוד. וכך, כאשר אנחנו מנענעים את ארבעת המינים, במיוחד את האתרוג, פרי עץ הדר, ומנסים לשוות לנגד עינינו דימוי חקלאי של היבול הטרי והחדש, מדרש זה דוחף אותנו לרגע של הרהור, רגע שבו אנו הופכים ברעיון שהזקנה עשויה להיות יפה במיוחד ואף מהודרת. לפחות, אפשר להאט לרגע ולחשוב על מה שאנחנו תופסים כיפה, ולהניח לעצמנו לראות יופי והדר במקום שבו אולי לא נשים לבנו אליהם.

 

 

* הדברים נאמרו בסדרת "שמחה בסוכות" בסוכות תשפ"א. תמליל: שושנה צוקר; תרגום: אניטה תמרי.
להרחבת הדברים באנגלית.

———–