מה לידידיה בסוכתי?

מה לידידיה בסוכתי? | אניטה תמרי, סוכות תש"פ, אוקטובר 2019
מדוע קוראים את מגילת קהלת בסוכות? קודם כל, לא כולם קוראים. אבל אנחנו נמנים עם אלה שקוראים והשאלה היא מה למגילה הזאת, שהיא בחלקה דיכאונית, בחלקה מלאת סתירות, ובמהותה טוענת שהכל הבל לחג שנצטווינו בו – שלוש פעמים – לשמוח?
האם יש שמחה בספר קהלת? כן, אבל בדרך כלל השמחה איננה נתפסת בחיובית "לשמחה מה-זה עושה?" (ב, ג), אנסכה בשמחה … והנה גם הוא הבל (ב, ג). בכל הרשימה הארוכה של "עת… ועת" אין עתות שמחה. במקום אחר השמחה היא טפשות "לב כסילים בבית שמחה" (ז, ה). יש והשמחה מבשרת את ימי הרעה שיבואו "שמח בחור בילדותך… כל על-כל-אלה יביאך אלוהים במשפט" (יא, ט)
אבל יש שמחה במובן שאנו חושבים על שמחה, והיא שמחת היצירה: "לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי, וזה היה חלקי מכל עמלי" (ב, י) "אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (ג, כב). ברם, אזכורים אלה של השמחה מעטים, והמסר העיקרי הוא הכל הבל, הארעיות, "כי הולך האדם אל בית עולמו" (יא, ה)
וכאן, בארעיות, טמון לדעתי הקשר שבין קהלת ובין הסוכה. הסוכה היא מבנה ארעי אבל חלק חשוב ממצוות הסוכה יש לקישוטה –  "זה אלי ואנווהו" – כל דבר שאנו עושים, יש לנסות לעשותו יפה יותר, להפוך אותו למשהו שהוא יותר מחומרי גרידא. לעשותו משהו שיש בו גם קורת גג, וגם קורת רוח
ולתוך הסוכה הזו אנו מזמינים אושפיזין – דמויות היסטוריות וגם חברים ומשפחה. והסוכה, אף שהיא בדרך כלל קטנה מהחדר בו אנו מארחים נותנת תחושה של רווחה ושל מרחב
לא צריך להיות חכם כמו קהלת לדעת שהחיים על פני האדמה הם משהו חולף. מהסוכה אנו למדים שגם בדבר החולף הזה שקוראים לו החיים, אפשר וחובה להפיק את המרב – לעשותם יפים רק לשם היופי, למלא אותם בהכרה עמוקה של העבר – באושפיזין המסורתיים ובהוקרה עמוקה של ההווה בדמות האורחים שאנו מזמינים
כבר למדנו שאדם יסודו מעפר וסופו לעפר, כבר שמענו מקהלת שהכל הבל. אבל בכוחנו לעשות שבין תחנת המוצא ובין התחנה הסופית נדאג לדרך שיש בה יופי, שמש במידה וצל במידה, ריח וטעם ושמחה במעשה ידינו "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו"

דילוג לתוכן