פרשת בראשית: סוד הצלחת שושלת קיין

פרשת בראשית: סוד הצלחת שושלת קיין | אלי מיאסניק, תשרי תש"פ

• אידיליה

תחילת הפרשה מציגה תמונה אידילית והרמונית. ה' בורא את העולם בשישה ימים והאדם שנברא ביום השישי תוכנן ויושם בצלמו ובדמותו. עם סיום הבריאה, ה' שמח בכל אשר ברא ואפילו "טופח לעצמו על השכם" –  ויַּרְא… אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד. השיא של תיאור האידיליה הוא בהכרזת השבת.

• התמוטטות האידיליה וסיבתה

בהמשך הפרשה, האידיליה ההרמונית משתנה להתמודדות פעילה של ה' עם התנהגויות לא תקינות  של האדם: הטעימה מעץ הדעת, רצח הבל וחטאים נוספים שיביאו למבול. קרי, דיסהרמוניה.

הפרשה מציגה את סיבת הדיסהרמוניה כנובעת מכך שהאדם התבוני שה' ברא, החל לפעול גם ממניעים לא – תבוניים כסקרנות וכ"הליכה על הסף".  אך על אף הדיסהרמוניה, ה' מכיל את דרכו זו של האדם. הראייה היא בכך שה' אינו מחליף  את האדם שברא במודל משובח וממושמע יותר. מדוע?
אפשרות אחת להסבר אי החלפת האדם היא בדחיית כל רמז לכישלון של ה'. סמכות עליונה לא יכולה לנקוט בדפוס של ניסוי וטעיה. צורך ה' בהימנעות מרמז על כשלונו  מודגמת בבבלי סנהדרין [i]. אפשרות אחרת להסבר אי החלפת האדם היא שה' נוכח שסקרנות זו וההליכה על הסף מביאים להתקדמות האנושות.

• המנגנון הרגשי שמביא לעקיפת התבוניות

ההנחה שהאדם נולד תבוני מתבססת על תיאור קריאת השמות – וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה. כזכור זו הייתה גם מלאכתו של ה'-  ויִּקְרָא ה' לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. ראה גם מובאות ממדרש רבה ומהמהר"ל [ii]. אך פעילות האדם בפרשה מציגה פעילות לא תבונית בעליל- הטעימה מעץ הדעת ורצח הבל. האדם בפרשה מעדיף לפעול "מהבטן". נראה לי שהפרשה מציגה ההתבססות מערכת החלטות נוספת אצל האדם-  המע' הרגשית. מערכת זו מביאה מחד ל"חטאים" אך מאידך מסייעת לו בהחלטות על דרכי פעולה בנוסף לדרך התבונית.

• איך פועלת המערכת הרגשית, לפי הפרשה?

• ההשפעה הבינאישית של החברה. במקרה שלנו הפיתוי של האשה שנבראה מצלעו של האדם- וַיֹּאמֶר, הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִיא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. השפעה זו הביאה לרגשות בינאישיים כגון- הפתוי, הבושה, ההתגוננות, ההאשמה ואחרים. דוגמא בולטת להיבט זה היא השפעת חוסר השוויון על רגש האדם- בחירה לא מובנת של ה' במנחת הבל שלא היה בכור ולא היה הראשון בהגשת המנחה מביאה לקינאה חריפה.
• מנגנון רגשי פנימי התאב להתנסויות– נחשף ה"נחש". הנחש הוא מרכיב פנימי שגורם לאדם לפעול בהשפעת הרגש ולא בהשפעת הקוגניציה [iii].
• מנגנון המאפשר להתגבר על התבונה – על אף ההנחיה התבונית הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ [iv]. המערכת הרגשית השתלטה על קיין והוא תרגם את הקינאה ל רצח.
• מדוע ה' מכיל את מעללי המערכת הרגשית?

נראה לי שה' מכיל את חטאי עץ הדעת ורצח הבל [v],  כיוון שהוא רואה במערכת הרגשית מנגנון חיוני לפיתוח העשייה האנושית (  אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת) . ואכן, בסוף הפרשה מתואר שדווקא שושלתו של קיין היא המביאה את ההתפתחויות הטכנולוגיות. פרק ד 20-22: וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. וכן- וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל:  הוּא הָיָה–אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.  וכן– וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל:  הוּא הָיָה–אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב.  וכן- וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן–לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל

מדוע דווקא שושלתו [vi] של קיין היא שהביאה להישגים אלה?   כדי לפתח את העולם, יש צורך באנשים סקרנים ושאפתנים. המערכת הרגשית היא המביאה לסקרנות ולשאפתנות. השאפתן הראשון הוא כנראה קיין שגם יזם וגם הביא ראשון את המנחה. לכן ה' "לא שבר כלים". לא רק שהכיל את הרצח אלא גם  ווידא שקיין לא יירצח. הכלה זו הביאה בפועל להתפתחות הטכנולוגית- תרבותית המתוארת בסוף הפרשה.

—————

[i] הבבלי, דף מו, עמוד ב  דן בפרשנות לפסוק מדברים כא 23:  "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ … כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" : "אָמַר רַ' מֵאִיר: מְשָׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים בְּעִיר אַחַת, אֶחָד מִנּוּהוּ מֶלֶךְ וְאֶחָד יָצָא לְלִסְטִיּוּת (שודד). צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּתְלָאוּהוּ. כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר: הַמֶּלֶךְ תָּלוּי. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהוֹרִידוּהוּ.". הבבלי מסביר אפוא שה' לא מעוניין שיציר כפיו ובן דמותו ייפול. שהרי, נפילה של האדם, היא נפילה של ה'.

מעניין שזו גם שיטת התשובה של משה לגבי השמדת בני ישראל אחר חטא העגל בשמות לב 12-13: – לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ

[ii] ואומר מדרש רבה פרשה י"ט פסקה ג'-  "… כשבקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת, אמר להם נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם, אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם. מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהן. אמר להם מה שמותן של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו, אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לו לזה נאה לקראות שור וגו' ".

ואומר המהר"ל ב"תפארת ישראל" פרק ט"ז  " …  כי קריאת השמות מורה זה על חכמה ודעת שנתן השי"ת בו לקרא שמות, ואין ספק כי השכל הזה מדריגה נוספת. ..".

[iii]  כמו שאמר "אור החיים בפירושו לפרק"  "וזו היא מידתו לשקר ולהוליד בלבב אנוש אמונות ודעות כוזבות…". ראה גם ניתוח של קאסוטו "מאדם כד נח" עמ' 94.

[iv]  הרמב"ן על בראשית ד-6:  "לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך. ..והוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ…"

[v]  לדוגמא. מדרש רבה פרק ד פרשה כ"ב סע' י"ב:   ר' נחמיה אמר: לא כדינן של רוצחנין, דינו של קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד וגו' . או-  בסע' י"ג: דעת רבי חנינא בר רבי יצחק, שאדם הראשון פגע בקין, ואמר לו מה נעשע בדינך?, אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי..

[vi]  המדרש והפרשנים רואים בפרשיה גם דיון בשושלת של הבל.  לדוגמא: רש"י ד 10- דמי אחיך – דמו ודם זרעיותיו.