פרשת האזינו: בריאה בדרך לשלמות | שושנה מיכאל צוקר, תשרי תש"פ
שירת האזינו משופעת בשפה ציורית ומליצית. אחד הדמויים הבולטים משווה את האלהים לסלע או צור, דבר יציב ואיתן. במבט ראשון המילים (דברים לב:ד) מעלות בעיה. כתוב " הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלו"ֹ. הצור איתן וחזק אבל האם פעלו – העולם הנברא – תמים, מושלם? לא כל כך. לצד נופים מרהיבים ומשאבי טבע אדירים, ובני אדם אוהבים, נדיבים ומבריקים בתחומים רבים, ישנם גם אסונות טבע מחרידים, מחלות חמורות, רוצחים, גנבים וכל מיני מנוולים.
הנביא ישעיהו מאשרר את הרוע בעולם ואת מקורו בבריאה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה" (מד:ז). חז"ל התקשו לקבל את הניסוח הקשה, המייחס רוע ישירות לאלהות, והם מיתנו את הפסוק לפני שהכניסו אותו לברכת "יוצר אור". לכן אנחנו מתפללים: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבורֵא אֶת הַכּל." מהלכם ממתן את הלשון אבל לא את העובדות. אם אלהים ברא את הכל, הוא ברא גם את הרע. לכן פעלו אינו תמים.
אלא אם ה' בכלל לא ברא את עולם כולו יש מאין.
וכך בבראשית פרק א מסופר על תהליך מסודר ונקי, בו הכל נברא במאמר. בסיום, האל מכריז שכל מה שנברא "טוב מאוד". אם כן, מאין באו כל הכאב, הרֹעַ והסבל? הם היו תמיד. בראשית פרק א הוא יצירה סיפרותית מעוצבת היטב שלא רק מגלה אלא גם מסתירה. התורה אינה טוענת שהייתה בריאה יש מאין של עולם חדש, עולם שבו הרֹעַ הוא נטע זר. המים הקדמונים הם סמל לסכנה האורבת. הם קדמו לפועלו של האלוהים, שהרי אלוהים לא אמר "יהיו מים" אלא ברא אור והשליט סדר במים וב-"תוהו ובוהו" כדי לאפשר הופעתה של קהילה יציבה התומכת בחיים (לפי פרופ' ג'ון לוונסון).
הסדר שהשליט האל בעולם היה אולי תמים, אבל לא יציב. לכן נבראו גם בני האדם בצלם אלוהים, זכר ונקבה, והוסמכו לפעול כנציגי האל בעולם (בראשית א:כח). לכן בסיום השירה, משה מאתגר אותנו לשים את כל דברי התורה על ליבנו, להעביר אותם לדורות הבאים, לשמור אותם ולעשות אותם (ראה דברים לב:מו) כדי להמשיך בבנייתו של עולם שאולי פעם יגיע לשלמות.