כמה מילים על שמחת תורה אחרי 7 באוקטובר | הרבה יהודית אדלמן-גרין
בקדושה של החגים, ישנה מודעות למחזוריות של החיים, כמו ההתחלה, בשמחת תורה, של קריאת התורה מחדש. כיצד נוגעים בנצח, כיצד מוצאים את המשמעות שלנו במסורתנו? עברנו את הימים הנוראים. החיפוש הוא תהליך המתמשך החל מפסח. ספירת העומר, חצי שנה של תפילה "מוריד הטל", בטרם נפנה לגשם. קריאת התורה היא קריאה מתמדת, מעגלית. כאשר כל חג חוזר במעגליות.
בשנתיים שעברו נארג אל תוך מעגל השנה שלנו כאב של אובדן, פחד קיומי, ושינוי מעבר למצופה. החודשים מתחדשים, וגם ההתמודדות, הלחץ, הדאגה של כולנו.
אך אם לא נמשיך לקרוא את אותן המילים החוזרות, לא תהיה לנו תשובה "מדוע בנינו קהילת קודש? מדוע בארץ ישראל? מה פירוש בית והשתייכות במציאות שמשתנה במהירות הבזק?
אנו נכנסים לכאן בתדהמה ובשאלה כיצד אפשר לשמוח ולרקוד בשמחת תורה ביום השנה השני לאסון הכבד שנפל על עם ישראל בשמחת תורה בשנת 3202. האדוות עוד מתפשטות. למען בחירה בחיים ולמען אהבת ילדינו ואהבת התורה, כן נרקוד. למען הכבוד לבני האדם אשר נפלו באכזריות, נרכין ראש ונבכה. הכול לגיטימי ונעשה מקום לכל הרצף של רגשות ושל ביטויי אהבה. נבטא את אהבתנו לתורה בשירים רגועים ויותר שקטים השנה. נבטא את אהבתינו לילדינו בנפנוף דגלים ובאפשור ריקודים. ונבטא את הלב השבור בהקפה שקטה לחלוטין, ובישיבה על הרצפה, ובשירים עצובים. לא נשפוט אחד ואת השנייה, אלא נתייחד בקהילה, נתמוך גם בשמחה וגם באבל של כל אחד ואחת מאתנו.
ככתוב בתהילים (ל, יב), הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. וגם (לד, יט) קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע.
גם זה מעגלי. בואו נתנחם באל הפותח לנו את ידיו והמפתח את שקינו. בואו נתאזר בשמחה ונעזור, ככל שנוכל, אחת לשני. נהיה קרובים לנשברי לב, אין שלם כלב שבור. כקהילה, יש בכוחנו להחזיק את השברים ביחד.
–