פרשת בראשית: היוצר והיצירה, הבורא והבריאה | סלי בן משה, תשרי תשפ"ו
בתפילת מעריב של יום כיפור יש פיוט אהוב עליי. אולי בגלל הניגון שחוזר מדי שנה. הפיוט הוא "הנה כחומר ביד היוצר". יצירה.
כשאני קוראת את פרשת בראשית, פרשה שקראתי לראשונה בקורס באוניברסיטה "התנ"ך כספרות", אני מגלה הרבה מאוד דברים חדשים. אבל המחברת שלי מאותם ימים באוניברסיטה, מחברת ששמורה אתי כמעט חמישים שנה, מספרת לי על סיפור כפול. ההסבר היה שזה עניין תרבותי.
שמים וארץ. ארץ ושמים. יבשה וים. ים ויבשה.
"וירא אלוהים כי טוב".
הבורא. היה שם משהו/מישהו קודם. האם היה זה רעיון? היו אלה מילים. מילות קסם, כמו "אברקדברה". דימויים מילוליים.
יש דברים שקל לנו לדמיין, ואחרים – קשה יותר. לכל אחד ואחת מאיתנו יש מחשבה על צורתו של הנחש, מה היה התוהו ובוהו לפני שנוצרו השמש והירח. איך נראה גן עדן.
וכל אותה עת, כל זמן הבריאה, היה שיפוט. "כי טוב".
אבל, מהו טוב? האם אדם וחווה ידעו "טוב" מהו? האם היו די מילים מדוברות כדי שיבינו? האם היה עליהם להבין או רק להישמע להוראות?
דמיינו שאתם בשיעור ציור, והמורה נותנת הוראות. אבל אתם רואים משהו אחר והדחף שלכם הוא לעשות משהו אחר. אבל אינכם יכולים לשאול שאלות. ועדיין אתם רוצים, מכל סיבה שהיא, לעשות משהו אחר. עוד משיחת מכחול אחת או צבע לא נכון יכולים להרוס את הציור שלכם. האם הציור ששמו גן עדן נהרס בגלל הפיתוי שלא להישמע להוראות?
היוצר נתן לאדם הוראות. למעשה, חווה נוצרה לאחר אותו ציווי אלוהי, אבל גם היא הכירה אותו. אבל, מה בעצם היא ידעה? האם היה זה ידע? האם הייתה זו מציאות? הנחש אמר לה. האם היא ידעה מוות מה הוא? עד כה ראינו רק בריאה, לא מוות.
כשלמדנו את תיאוריית האבולוציה, האם תהינו אם היא מתנגשת עם סיפור הבריאה או שראינו בתיאוריה משהו שהולך יד ביד עם הסיפור? ואולי תיאוריית האבולוציה איננה אלא ניסיון אנושי להבין מה קרה, כי בסופו של דבר, איך אנחנו יכולים להבין "אברקדברה"?
הדימוי בפיוט "כחומר ביד היוצר" עוזר לי לדמיין את הבריאה. אנחנו יכולים לברוא, ליצור, כי – כפי שכתוב בפרשה – נבראנו בצלם אלוהים. אבל אין אנו יודעים איך הוא נראה. למעשה, אני חושבת שהוא נראה כמו כל דבר עלי אדמות – וגם הרחק מכאן.
ניסיתי ללמוד איך להשתמש באובניים, ליצור עבודות קדרות. חסרו לי כוח הריכוז והסבלנות. כל כלי שניסיתי לא הצליח. היו כאלה שממש עפו לי מהידיים. צריך לעבוד קשה כדי להגיע לרמה אמנותית. ואז, אם הגענו לרמה, צריך להמשיך ולעבוד קשה כדי לשמר אותה.
נוח יותר אם איננו עובדים לבד בשלבים הראשונים. טוב שיהיה מי שידריך אותנו. מורה שיגיע אלינו, ישפר קצת את הטכניקה שלנו ויעזור לנו להבין טוב יותר.
אני מבינה שמה שיש לנו בסיפור הבריאה הוא חסר – חסר משגיח, חסר מורה, חסר מי שבתחילת הדרך יביע אימון במילים הספורות שנאמרו, אך עדיין לא היו מובנות. חוסר ההבנה הזה הוא מה שנקרא "יצר הרע". והוא מגיע ממקור חיצוני. אולי השפעה זרה. אולי הסקרנות הטבעית שהיא חלק מהאנושיות שלנו. אם אדם יכול היה לקרוא בשם לבעלי החיים, אולי הוא יכול היה להסביר למה בחר בשם זה ולא בשם אחר.
וכך, כשאני קוראת את פרשת בראשית, אני מדמיינת את הקדר שהכלים שלו אינם מושלמים.
והבורא, שעומדות לפניו בחירות רבות, מצפה שבריותיו יבינו את הוראותיו המינימליות ויעקבו אחריהן. והוא מתחיל מחדש. אפשר להחליף את בד הציור, אפשר להוסיף חמר לכלי שעל האובניים, הכותב יכול להפוך את הדף ולהתחיל עמוד חדש. המשאבים עומדים לרשות כל אחת ואחד מאיתנו, כולנו שנבראנו בצלמו, לפעול נכון, להפעיל שיקול דעת ולהבין מהו "טוב".
———
——