פרשת שמות: מי האיש? | שושנה מיכאל צוקר, טבת תשפ"א
כאשר משה גדל ויוצא מארמון פרעה אל אחיו המשעובדים, הוא רואה אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי. משה פונה לכל הצדדים ורואה "כִּי אֵין אִישׁ" ואז הוא מכה במצרי, הורג אותו (אולי בכוונה ואולי לא, אבל זה נושא להזדמנות אחרת) וקובר אותו (שמות ב:יא-יב).
מקובל והגיוני להבין שהאיש המצרי הוא נוגש ושהאיש העברי הוא עבד. אך בפסוק שניהם נקראים "איש." מעמדם החברתי-כלכלי אינו מרכז העניין אלא אנושיותם. על אף החינוך המעמדי-אצילי שמשה קיבל, משה רואה בני-אדם ופועל לטובת החלש שהותקף. הוא "ראה דבר עושק לא יכל להמנע מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו" (מורה נבוכים, חלק ב, מה) ולפי הרמב"ם זו התכונה שמכשירה את משה להנהיג.
יש גם "איש" אחר, ההוא שאיננו, שמשה חיפש ולא מצא. מי הוא?
ברמה הפשט, אפשר לומר כי הוא עֵד למעשה שמשה עתיד לעשות. משה חושש להיתפס ולכן הוא מוודא שאף אחד לא מסתכל בו. כך גם משתמע מפסוק יד: "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר׃"
במבט שני, האם זה הגיוני לחשוב כי באתר בניה בו מועסקים פועלים ועבדים רבים אין איש שיראה מה שקורה בכל פינה?
לפי מדרש בשמות רבה (א:כט) האמירה "אין איש" מתייחס דווקא לאיש המצרי, בטענה שלא יחשב כ-"איש" אחרי שאנס את אשתו של העברי ונתפס על ידו. לכן מכה בו, לא כנוגש המכה עבד אלא כדי להורגו כדי להעלים את העד לחטאו. כאשר משה הביט בו הוא ידע ברוח הקודש כי בן מוות הוא ולכן הוציא את דינו אל הפועל.
פרשני העת החדש מבינים את חיפושו של משה בדרכים יותר ארציות. כמה דוגמאות:
לדברי הרב שמשון רפאל הירש, משה אכן רוצה לוודא כי אין עדים, אבל לא בגלל שהוא חושש להיתפס אלא מתוך ענווה. "תחושת חובה עמוקה למהר לעזרת כל אדם שמעונה על לא עוול בכפו… [אך] היה חסר אצלו לגמרי היסוד של הרצון להעשות גיבור היסטורי."
הרב יעקב צבי מקלנבורג (הכתב והקבלה) והרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב, העמק דבר) מסכימים שמשה מחפש אדם אחר שיפעל אבל חולקים על זהותו של האדם הצפוי לפעול, איש עברי או מצרי:
מקלנבורג:
ויפן כה וכה – חשב משה שאחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה מכת מות.
וירא כי אין איש – ראה שאין ביניהם גבר בגוברין, ואין מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל על הצלתו.
הנצי"ב:
ויפן כה וכה – חפש עצות לקבול על המצרי שהכהו חנם.
וירא כי אין איש – להגיד לפניו את העוול. כי כולם עצרת בוגדים ושונאי ישראל.
ויך את המצרי – במקום שאין שם איש השתדל הוא להיות איש (פרקי אבות ב:ה).
לרב ראובן מרגליות (מרגליות הים על סנהדרין נח:ב) יש ראייה אחרת. משה לא חפש משהו לפעול במקומו אלא ביחד אתו, כתקווה לסיים את העוול בלי הריגה: "שאם היו עוד אנשים באותו מעמד היה יכול למנוע אותו מהכות באופנים שונים, ורק לפי שלא היה אפשרויות אחרות להציל המוכה הרגו."
מי צודק? מה פשוטו של מקרא? מה הדרש שאנחנו צריכים לשמוע, כאן ועכשיו?
מה דעתך? אתם מוזמנים לרשום תשובתכם ב-"תגובות" למטה.