חג השבועות: רות: סיפור פשוט | אניטה תמרי. סיוון תשפ"ו
דעתי היא שלקחנו חג שיופיו בפשטותו, והלבשנו עליו מחלצות מיותרות – תיקון, מתכונים אין-סופיים לעוגות גבינה ואקדמוּת שגם אם קוראים אותן בעברית קשה להבינן
לפני שנים רבות קראתי את שירו של יצחק שלו, ואמרתי בליבי – כן, זה בדיוק מה שחיפשתי. לאחר "הימים הנוראים של האביב הישראלי" – פסח, יום השואה והגבורה, יום הזיכרון ויום העצמאות – נניח לתרועות ולצפירות. ננשום עמוק את ריח האביב שעוד מעט יהפוך ליקוד הקיץ, ולרגע רק נגיד, "ה' עמכם" ונענה "יברכך ה'"
חג שמח לכולנו, ותודה ליצחק שלו
רוּת / יצחק שלו, תשי"ג
קוֹל נְהִי תַמְרוּרִים מִנְּבִיאִים אַחֲרוֹנִים עוֹד נִשְׁמָע בָּרָמָה
עֲגוּמִים עוּגְבֵי תְהִלִּים וְתֻפֵּי תְרֵיעָשָׂר – עֲמוּמִים.
אַף קוֹל חֶרֶשׂ אִיּוֹב בְּגָרְדוֹ מְנַסֵּר וְהוֹלֵךְ –
וּלְפֶתַע:
דְּמָמָה.
נֹעַם.
אֵין מַטִּיף וּמוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר,
אֵין זוֹעֵק מֵעָצְמַת מַכְאוֹבָיו.
רַק הָאִישׁ מְבָרֵךְ – "ה' עִמָּכֶם!"
וְעוֹנִים – "יְבָרֶכְךָ ה'!"
וּמְלַקְּטִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים
וְטוֹבְלִים אֶת הַפַּת
וְצוֹבְטִים הַקָּלִי –
אִם יָפָה הַמְלַקֶּטֶת דַּיָּהּ.
וְעָשְׂתָה כְּאֵיפָה שְׂעוֹרִים…
אֵין כֹּהֵן לְהַכּוֹת בַּכִּיּוֹר
וְנָבִיא – לְהַכּוֹת בַּלָּשׁוֹן.
כִּי יָשָׁר כָּל-הָעָם הָעוֹבֵד.
לֹא-תִדַּד שְׁנַת-אִכָּר בַּלֵּילוֹת
בִּלְתִּי-אִם תְּעִירֵהוּ אִשָּׁה
וְרֵיחָהּ – רֵיחַ קַיִץ מָתוֹק…
וְרֵיחַ קָצִיר,
וּבָשְׂמַת הַשְּׁדֵמָה…
יוֹשְׁבִים הַזְּקֵנִים
וְגוֹאֵל הַגּוֹאֵל.
אֱלוֹהַּ – נוֹתֵן הֵרָיוֹן,
הַשְּׁכֵנוֹת – קוֹרְאוֹת שֵׁם לַיִּלּוֹד.
וּכְמוֹ אִישׁ לֹא עֻנָּה עוֹד בָּאָרֶץ וְאִישׁ לֹא שָׁפַךְ דְּמֵי אָחִיו,
וְקַיִן, אַחְאָב וְאִיּוֹב – לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם.
וּכְמוֹ נָח הַתָּנָךְ הַגָּדוֹל מֵעָמַל נְבִיאָיו וּמְלָכָיו
וְאֶל שְׂדֵה-הַלַּחְמִי כְּמוֹ יָרַד לִרְאוֹת אֵיךְ יִקְצְרוּן. וְאֵיךְ
בֹּעַז מוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעוֹבֵד – אֶת יִשַׁי וְיִשַׁי אֶת דָּוִד…