פרשת בהעלותך: ההפטרה וסמל המדינה | שרה שוב, סיוון תשפ"ו
פרשת בהעלותך פותחת במנורת המשכן: "וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר : דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב). ההפטרה (זכריה ד-ו) מתקשרת לפרשה באמצעות מנורת המקדש.
הנביא זכריה חי בתקופת שיבת ציון, שהיא השיבה לארץ מן הגלות שלאחר חורבן בית ראשון, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל. במובנים רבים היא דומה לתקופתנו. בפרק ו בחזונו של זכריה מציג לפניו מלאך ה' מראה מרשים: "מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ–שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ".
תמונת המנורה והזיתים שמימינה ומשמאלה דומה באופן מפתיע לסמל מדינת ישראל, שנוצר קרוב לאלפיים וחמש מאות שנים מאוחר יותר. האם היה זה מקרי או מכוון?
סמל מדינת ישראל נקבע בחוק שנה לאחר הקמת המדינה. קדמה לו החלטת מועצת המדינה הזמנית, שביחד עם הדגל וההמנון יש ליצור גם סמל. ועדת הסמל פנתה אל הציבור בישראל שיגיש הצעות לסמל והמליצה לשבץ בו את המנורה כאחד ממרכיביו. בכל מאות ההצעות שהוגשו היו מרכיבים שונים של הסמל ולא בכולן הייתה המנורה. רק בהצעה אחת, של האחים שמיר, הופיעה המנורה ושני ענפי הזית מימינה ומשמאלה. והצעה זו נבחרה.
האחים שמיר, יוצרי הסמל, לא הכירו ולא ידעו על חזון הנביא זכריה ובו המנורה וענפי הזית. את העובדה המדהימה הזאת שמעתי מפי נגה הראובני, מי שהקים וניהל את נאות קדומים, "השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל". ודבריו נאמנים עלי.
העובדה שמבין כל מאות ההצעות שהוגשו לסמל המדינה נבחרה הצעה זו, מלמדת שהסמל אינו רק צירוף של צורות יפות ובעלות משמעות שנבחרו לייצג את מדינת ישראל, אלא שלצירוף של המנורה ושני הזיתים מימינה ומשמאלה יש משמעות מיוחדת ומושרשת עמוק בליבו ובתודעתו של העם היהודי, אז ועתה. ואמנם המלאך שואל את זכריה: מָה אַתָּה רֹאֶה? כלומר, מאופן הצגת השאלה ברור שלא למראה העיניים הוא מתכוון, אלא למשמעותו של המראה. והנביא, שגם הוא חותר להבנת המשמעות, שואל את המלאך: מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי? ותשובת המלאך היא: "זֶה דְּבַר-ה’, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר ה’ צְבָאוֹת" (ד, ו).
יש לשער שהמלאך לא התכוון בדבריו נגד "חיל" ו"כוח" שנועדו להגן על החיים ועל המדינה היהודית, שהייתה אז בהקמה, אלא כנגד שימוש בלתי מוסרי בכוח – כנגד כיבוש ואלימות. מהי אם כן משמעות החזון?
המנורה מסמלת את האור, את הנאורות, את הקדושה ואת רוח ה' אשר באים לידי ביטוי בערכים המוסריים של התורה. דמותה של המנורה מופיעה בפסיפסים ובתבליטים רבים בבתי כנסת עתיקים ובמערות קבורה בכל רחבי הארץ. ומשמעותה הלאומית מונצחת ברומא, בשער הניצחון של טיטוס, הכובש הרומאי של ירושלים ומחריב המקדש.
הזית מסמל את ערך השלום, בעקבות סיפור היונה שהביאה במקורה ענף זית כבשורה על תום המבול.
צירופם יחד של המנורה ושני הזיתים מבטא גרעין מגובש של ערכים הטמון עמוק בנשמתו ובתרבותו של העם היהודי. העובדה ששתי תמונות זהות אלה של המנורה ושני זיתים מימינה ומשמאלה מופיעות בהיסטוריה של עם ישראל כסמלי התרבות והלאום במרחק של כאלפיים וחמש מאות שנים זו מזו, מבלי שיוצרי התמונה האחרונה ידעו על קודמתה, והעובדה שדווקא צרוף זה נבחר לסמל המדינה מבין כל ההצעות האחרות, מעידה על הגנום היהודי הערכי של האומה.
אבל "יצר לב האדם רע מנעוריו". בזאת כבר הבחין בורא האדם בכבודו ובעצמו. כל ערך נעלה וכל אידאולוגיה חברתית מתקדמת נופלים בידי משחיתיהם, ולא תמיד זוכים להיגאל.
הלוואי שבעזרת הסמל המחנך של מדינת ישראל ובזכותו נצליח להציל את הגנום הערכי הזה מידי משחיתיו מבית ומחוץ.