חג הפסח: סיפור יציאת מצרים | אהובה שחר, ניסן תשפ"ד
הקריאה בתורה ביום הראשון של פסח (שמות יב, כא-נא) מתארת את הצלת בכורי בני ישראל במכת הבכורות ואת יציאת מצרים. הקריאה בהפטרה ביום זה ( יהושע ה, ב-טו) מתארת את נס חציית הירדן בכניסה לארץ.
הקשר בין שני הטקסטים ברור: נס בקיעת ים סוף אפשר את יציאת מצרים ואת קיום חג הפסח, ונס חציית הירדן – את הכניסה לארץ. כדברי יהושע ( יהושע ד, כג):" …אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם כאשר עשה ה' אלהיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברנו".
בשני הטקסטים מודגשת חשיבות הטמעת הזיכרון לדורות הבאים.
בספר שמות: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל…" (יב, כה- כז).
ובספר יהושע: "כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם ואמרתם להם כי נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה'… והיו האבנים האלה לזיכרון לבני ישראל עד עולם" (ד, ה-ז).
מדוע חשוב להזכיר את שני הניסים האלה לדורות הבאים?
משום שחירותנו כעם לא מובנת מאליה, היא לא קיימת לנו באופן טבעי מאז ומתמיד. העם צריך היה לסבול ולהתאמץ כדי לזכות בחירותו. הוא היה זקוק לניסים של ה' כדי לצאת מעבדות לחירות, לפעולות שהן מעל לטבע – בקיעת ים סוף וחציית הירדן ביבשה.
כך גם הכניסה לארץ: ארץ ישראל היא לא שלנו מאז ומתמיד. אמנם היא הובטחה לאברהם ולזרעו , אבל לאחר ארבעים שנה של הכנה רוחנית במדבר העם צריך להילחם עליה נגד תושבי הארץ כדי לזכות בה. והוא צריך להיות ראוי לה. ואם לא יהיה ראוי – סכנת הגלות מחכה לו מעבר לפינה תמיד.
והדור הצעיר צריך לדעת ולזכור זאת. אלה שנולדו בארץ עלולים לראות את הישיבה בארץ כמובנת מאליה, וכך גם את חירותם , ולשכוח כי העם זכה בחירותו בימי יציאת מצרים במאמץ גדול.
בשני הטקסטים חוזרת ההדגשה על חשיבותה הבלעדית של ברית המילה.
"ויאמר ה' אל משה ואהרון זאת חוקת הפסח …כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו… וכי יגור איתך גר ועשה פסח לה' מול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, מג- מח).
"בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מול את בני ישראל שנית…וימול את בני ישראל אל גבעת הערלות" (יהושע ה', ב-ג).
עם ישראל לא נולד מלכתחילה כחלק מאומות העולם. להיפך, מלכתחילה התנאי לקיומו ולקבלתו את ארץ ישראל ולעזרת אלוהים לו היא נבדלותו מן העמים האחרים!
העם הסכים לקבל את בריתו של אלוהים. את דרישותיו המוסריות ואת המצוות ה"שמעיות" ואת הדרישה להיבדל מן העמים. והוא הסכים לקבלן בעקבות הבחירה הראשונה של אברהם אבינו שחתם על הברית על ידי ביצוע ברית המילה בעצמו , בבניו ובבני ביתו.
ההיסטוריה של עם ישראל טרגית. עלינו להילחם על החירות שלנו ועל הזכות לחיות בארצנו.
הטענה והתביעה של תושבים ערבים בני ישמעאל החיים כאן מאות שנים על זכותם גם הם לבעלות על הארץ מסבכת ומגדילה ומחמירה את הטרגיות הזו.
בשיחות שונות על אסון השבעה באוקטובר עלתה ההשוואה לאסון השואה. היה מי שכינה את שבעה באוקטובר שואה, והיה מי שטען שאין מקום להשוואה הזו.
לדעתי, יש בזיכרון השואה כדי לסמל את כל סבלות היהודים בכל הדורות, בהיותה שיא של ניסיון להשמדת יהודים באשר הם יהודים. יש בכוחו של סמל זה להזכיר לדור החדש וליהודים הרואים את עצמם כחילונים ואינם שואבים את יהדותם מהברית של אלוהים עם אברהם אבינו דווקא, כי החירות הלאומית שלנו לא ברורה מאליה ושחיינו בארץ אינם מובנים מאליהם.
—