שבת חול המועד פסח

שבת חול המועד פסח: בחזרה לליל הסדר | חיים פישר, ניסן תשפ"ד

בוקר אחד הגיע אל מרטין בובר צעיר צמא לעצה. בובר והצעיר שוחחו ארוכות ולאחר שנפרדו לשלום, הצעיר שב לביתו ושם קץ לחייו. בובר מעולם לא סלח לעצמו על כך שלא הבחין במצוקתו של הצעיר, שלא ידע להקשיב לו ולא קיים איתו דיאלוג אמיתי. מחשבה זו הביאה אותו ל-"הפיכת הלב", ולבנייתה של המחשבה הדיאלוגית.

הפילוסופיה של הדיאלוג רואה בדיאלוג אמצעי המאפשר משמעות, הקשבה, יצירתיות, מעורבות וניטלת אחריות.

גם היהדות היא דת של דיאלוג, לפני כמה ימים בילינו ערב שלם שכולו הוקדש לסיפור יציאת מצריים, אך מי שחושב שמדובר בתקשורת חד-סִטרית אינו מבין את מהות ליל הסדר ויחטא באותו חטא שעליו התייסר מרטין בובר כל חייו. סיפור ארבעת הבנים מלמד אותנו להתאים את המסרים שלנו בהתאם לצד השני, לתכונותיו, ליכולותיו ולציפיותיו. כל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח, לא מדובר בקריאה לכמות אלא לאיכות להרבות בהיבטים שונים לסיפור תוך יצירת דיאלוג עם הצד השני. שבעים פנים לתורה ושבעים דרכים לספר את יציאת מצריים ובכלל לקיים דיאלוג.

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

הקטע המפורסם מתוך ההגדה והנאמר בארמית כדי שכולם יבינו, מעלה הרבה תהיות: מצה במצרים? הרי המצה אכלו דווקא ביציאה ממצרים, במצרים היה סיר הבשר דווקא. לחם עוני? האומנם? הרי בני ישראל לא היו עניים במצריים. להיפך, העם במדבר מתלונן בלי סוף על ירידה ברמת החיים. לדעת שמואל (אמורא): לחמא עניא הוא לחם שעונים עליו דברים. כלומר זהו הלחם המשמש כבסיס לפתיחת הדיאלוג.

יצוין כי התורה לא מספרת לנו על מצב של עוני במצרים, חוץ אולי בפרשה של הסנה הבוער: וַיֹּאמֶר ה', רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם. באיזה עוני מדובר? אונקלוס בתרגומו הידוע לארמית מציע: " וַאֲמַר ה', מִגְלָא גְּלֵי קֳדָמַי שִׁעְבּוּד עַמִּי דִּבְמִצְרָיִם. התרגום ללטינית מציע: Vivendo vidi afflictionem populi mei כלומר "הסבל של עמי". העוני פה הוא מילה נרדפת לסבל ולשעבוד. כלומר לפי התרגומים והפרשנות למיל עוני לא מדובר כאן ברעב ללחם.

יורשה לי הצעה משלי, למה המצה נקראת לחם עוני ולמה היא מסמלת לנו את השעבוד במצרים. על שום מה אוכלים מצה? על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ. מזה אנו למדים שהמצה הוא הלחם של מי שאין לו זמן, שלא שולט בזמן שלו. העני הוא מי שאינו ריבון לזמן שלו וצריך לשעבד את עצמו למישהו אחר כדי לספק את צרכיו הבסיסיים. יצוין כי הגדרה זו של העני מתאימה גם להגדרה של העבד. העבד, זמנו נשלט בידי אדונו. ומה עלינו לחשוב על האדם המודרני המקריב את כל זמנו ברדיפת בצע כסף וכבוד ואיבד שליטה על החיים שלו? "הא לחמא עניא" הוא הזמנה לקבל בחזרה שליטה בזמן שלנו כדי לעסוק בדברים שבונים אותנו, שמזינים את הנשמה ומעלים אותנו לדרגות רוחניות חדשות. העני הוא מי שאיבד שליטה בזמן שלו, העשיר הוא מי שלוקח חזרה שליטה בחיים שלו ויכול לעסוק באמת במה שהוא רוצה במה שטוב לו.

—