פרשת נח: השימוש הראוי בטכנולוגיה | סאם ליימן-ווליציג. חשוון תשפ"ו
פרשת נח מתחילה ברשעותם של עמי הארץ ומסתיימת ברשעות (לכאורה) של אנשי בבל. אולם, העונש בשני המקרים שונה בתכלית. במקרה הראשון, האלוהים כל כך כעוס שהוא מחליט – ואכן מבצע (למעט נח וכל מי ומה שבתיבתו) השמדה טוטאלית של כל נפש חיה בכדור הארץ. במקרה השני, העונש קל בהרבה: פיזור ה״עבריינים״ ברחבי תבל, מפוצלים בשפות שונות המקשה על תקשורת וחיבור ביניהם.
נשאלת השאלה: מהו ההבדל בין שני סיפורים אלה? מדוע העונש קל בהרבה בשֵנִי לעומת הראשון?
לכאורה, ניתן לחשוב שההבטחה שנתן האלוהים לנח כשהמים ירדו, שלא יחזור על אסון כזה בעתיד – והנה הקשת כאות הבטחה זו – מסבירה מדוע האלוהים לא החריב את העולם בעקבות חטא מגדל בבל. אולם, תשובה זו אינה מספקת מאחר שהאלוהים היה יכול להרוג את כל הבבלים אך להשאיר את כל שאר האנושות בחיים, ואם גם זה היה חמור מדי, הרי יש עונשים כבדים יותר מאשר סתם פיזור אוכלוסין.
כדי לענות על השאלה, צריכים להטות את המבט מהאלוהים למעשים של אותם נענשים. הנה המקרה הראשון: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ" (בראשית ו, יא-יב).
על ״ותשחת הארץ לפני האלהים״, אומרים חז״ל (סנהדרין נ״ז: שמדובר בעבודה זרה ובעבירות מין למיניהן (ייתכן ששתי העבירות קשורות, כפי שאנו מכירים אצל דתות עתיקות). ולגבי החלק השני, רש״י מפרש ״חמס״ כעבירות רכוש וגזל. במלים פשוטות, הם כיסו את כל הרמות של התנהגות לא נאותה: רוחנית וגשמית כאחת.
לעומת זאת, לא כל כך ברור מה היה החטא של אנשי בבל. הדעה המקובלת אצל חז״ל, שחָטאו ביוהרה ובגאווה במאמציהם להגיע עד השמיים – ואולי להחליף בכך את האלוהים? אולם, הפסוקים אינם אומרים כך:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ (יא, ג-ד). .
כלומר, אולי יש כאן ״גאוות יתר״ (״נעשה לנו שֵם״) אך אין רמז ליוהרה, קרי לתפוס את מקומו של האלוהים.
אז מה כן? דומני, שהרמז דווקא בפסוק הראשון שהבאתי כאן: התורה (האלוהים) אינו אוהב ״טכנולוגיה״, זאת מאחר שבאמצעותו האדם מאמין שהוא יהפוך לכול יכול, כלומר ראשו בשמים (מטפורית ואולי אפילו פיזית). ואין זאת הפעם הראשונה שניתן לראות את הגישה האנטי-טכנולוגית הזאת. למשל, בגן עדן אדם וחוה כִלכלו את עצמם באמצעות ״ציד ולקט״. ולגבי שני הבנים שלהם: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ, וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (ד, ג-ד).
הבל אכן המשיך את דרכם של ההורים שלו: ציד, שאינו דורש רמה גבוהה (אם בכלל) של טכנולוגיה. קין, לעומת זאת, בהיותו איכר, היה צריך לפתח טכנולוגיה מהפכנית ביותר שאנו היום קוראים לה ״חקלאות״ (מאז קיום גזע האנושות ועד לפני כ-10,000 שנה, כל בני אדם שרדו וחיו באמצעות ציד ולקט – עד ״המהפכה החקלאית״). כנראה, בעקבות הצלחתו להתגבר על הטבע, קרה לו מה שהיום קוראים בסלֶנג: השתן עלה לו לראש ואלוהים לא אהב את זה – ומכאן לרצח אחיו שהאל אהד יותר.
האלוהים, אם כך, לא התייחס לאנשי מגדל בבל כחוטאים גדולים כי אכן לא היו כאלה. מה שהיה נחוץ, כנראה, היה רק להוריד אותם (תרתי משמע) לקרקע ולהכביד על פיתוח כלים טכנולוגיים בעתיד כאשר לא יוכלו כל כך להתקשר אחד עם השני.
בעידן שלנו, בו האנושות מאמינה שאנו ״כל יכולים״ בגלל הטכנולוגיות המתקדמות שלנו, מוסר השכל זה של סיפור מגדל בבל רלוונטי לא פחות מאשר אז – אפילו אם אין אנו חוטאים בזירות אחרות בחיינו. הטכנולוגיה היא כלי בלבד – ויש להפעילה למטרות נעלות בלבד.
——