פרשת נח: האם אנחנו בדרך למבול נוסף? | ליאל בירן
מיליון וחצי בלוני הליום שוחררו מעל קליבלנד בספטמבר 1986, במסגרת פסטיבל שנועד לשפר את תדמיתה העגומה של העיר ולשבור שיא גינס. עד מהרה הפכה הצהלה לסיוט סביבתי ואנושי כאשר הבלונים החלו לנחות בארה"ב ובקנדה, על הקרקע ובאגם אירי. האירוע גבה קורבנות בנפש, נזק כלכלי והרס רב לציפורים, לדגים ולמערכות האקולוגיות באזור נרחב.
ספר בראשית פורש לפנינו שתי גישות להתייחסותנו לטבע. בפרק א אנו מצווים "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶת עַל הָאָרֶץ". בפרק ב אנו למדים שאלוהים הניח את האדם בגן עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָמְרָהּ". מפרק א אנו מבינים שהבריאה נועדה עבור האדם, וכדברי רמב"ן, עלינו "לרדות" בשאר הבריאה כ"ממשלת האדון בעבדו". אבל, "לְעָבְדָהּ וּלְשָמְרָהּ" מטיל עלינו אחריות לטפח ולהגן על גן העדן שקיבלנו. אגב, משני סיפורי הבריאה ניתן ללמוד שהאדם מצווה להיות טבעוני – לאכול עשב ופירות בלבד.
לאחר המבול, האל פותח דף חדש מול האדם ומגדיר מחדש את מערכת היחסים בינו לבין הטבע. חשוב לשים לב, שיש הבחנה ברורה בין האדם לשאר הבריאה – האדם הינו נפרד מהטבע ולא חלק ממארג החיים הכולל. זו תפישת יסוד של התרבות המערבית עד ימינו. ההכרעה בפרשה שלנו היא אם האדם, בהיותו מעל לטבע, מצווה להתייחס אליו כפטרון מטפח או כאדון נצלני.
מצוות בני נח המפורטות בפרק ט' מאד ברורות: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל." שחור על גבי קלף, האדם מורשה ואף מצווה להשית את מרותו על הכל – בוודאי על כל מה שחי, ובמשתמע גם על שאר "משאבי הטבע".
מלבד הענקת שלטון מוחלט לאדם על הטבע (הנפרד ממנו), ברית הקשת מוסיפה עוד נדבך. הקשת תהיה אות לברית העולם בין אלוהים לעולם החי: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר". המסר האלוהי לאדם הוא: "אל תדאג. לא משנה מה תעשה, עוד מבול – קרי עוד חורבן בקנה מידה גלובלי – לא יקרה". אינני יודע מה אלוהים רואה וזוכר כשמופיעה קשת, אבל אנחנו אמורים לברך עליה "זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמַן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". כלומר, מהטקסט בפרשה ומשינון הברכה בראותנו קשת, חוזר ועולה מסר מרגיע ואפילו מרדים, המשחרר אותנו מדאגה ומאחריות לתוצאות מעשינו לטבע הנתון לשליטתנו. הכל בסדר, אפשר להמשיך בחגיגה על חשבון שאר הבריאה, ואלוהים ידאג שלא נשלם בקטסטרופה גלובלית.
מסרים אלה, שניתנו בעידן שבו האדם מנה מאות אלפי פרטים שנאבקים לשרוד מול איתני הטבע, הופכים בעייתיים מאד בעידן שלנו, האנתרופוקן, עידן שבו פרינו, רבינו ומילאנו את הארץ כמצווה. כעת האדם, על 8 מיליארד פרטיו ובאמצעות טכנולוגיות מתקדמות ושימוש לא מרוסן במאגרי אנרגיה עתיקים ומתכלים, שולט ביד רמה על סביבתו ומשפיע באופן דרמטי על המערכות האקולוגיות והאקלימיות של גן העדן היחיד שניתן לנו. כאן בחצר הקטנה שלנו חברות כמו כי"ל, קצא"א, בז"ן ותאגידי הגז והנפט מנצלים היטב את הזיכיון האלוהי והמדינתי להרס סביבת הקיום שלנו ושל צאצאינו לטובת רווחים קצרי טווח עבור מעטים.
אלוהים הבטיח שהוא לא יביא מבול נוסף. האדם לא הבטיח זאת. בפרשה, בני האדם לא הצליחו לאחד כוחות ולהשלים פרויקט גרנדיוזי משנה-מציאות – מגדל בבל – בגלל בליל השפות שמנע תקשורת אפקטיבית. בכפר הגלובלי של ימינו, עם תקשורת אינטרנט, וההשתלטות של שפות בודדות תוך הכחדתן של מאות שפות אחרות, מגדל בבל הוא בהישג ידינו, כמו גם "כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ (בני האדם) לַעֲשׂוֹת".
האדם כעת נדמה לאלוהים. מסוגל לברוא "מגדלים" בפרויקטים חובקי עולם ולשנות את אפיים של היבשה, האוויר והים שבהם תלויים חיינו וחייהם של כל היצורים החיים. איך ננצל את הכוח האלוהי הזה? האם ננצל את בריאתנו בצלם אלוהים וניתן לקשת להזכיר לנו את הברית הקיומית שבינינו לבין שאר הבריאה או שמא נמשיך להשחית את דרכינו על הארץ ולהביא על עצמנו את המבול הבא?
פסטיבל הבלונים בקליבלנד הוא דוגמא שולית יחסית להתנהלות האנושית הרווחת ששמה שיקולים של יוקרה וצבירת הון וכוח מעל שיקולים של טובת הזולת – האדם, החי, הצומח ודומם ויכולת הקיום העתידי של כל אלו. כמו שניתן היה לחזות מראש בקליבלנד לפני 36 שנה, גם כיום הכלל הידוע "What goes up must come down” תופס. אז שוחררו מיליוני בלונים באופן חד-פעמי. כיום האנושות משחררת כ-100 מיליון טון של גזי חממה לאטמוספירה מדי יום. האם, כבני נח מודרניים, נשכיל לאחד כוחות ולקדם מדיניות ופעולה מהירה למניעת המבול הבא?