פרשת נח: המבול – היה או לא היה?

 פרשת נח: המבול – היה או לא היה? | אליאנה תפוחי, מרחשון תשפ”ב

סיפור המבול שבפרשת נח בתמצית – כפי שכולכם וודאי יודעים – מספר על גשם זלעפות שירד 40 יום ו-40 לילה על הארץ והשמיד את כל החי והצומח שהיה על פני כדור הארץ, מלבד נח ומשפחתו וזוגות של כל בעלי החיים והעופות שניצלו מהמבול, עקב שהותם בתיבה מוגנת מעל שנה .

סיפורים על מבול גדול אנו מוצאים בתרבויות עתיקות שונות ממזרח וממערב, חלקם מובאים בזאת:

הבבלים. התיעוד החוץ מקראי המפורסם ביותר הוא ללא ספק סיפור גילגמש שנמצא באחד הלוחות, בחורבות נינווה ההיסטורית. ומסופר בו שגילגמש יצא למסע ארוך והרפתקני אל עבר אביו זקנו אותנפשתים, והאחרון סיפר לו כי הוזהר ע"י "ראש האלים" שעומד להגיע לעולם מבול שעתיד להחריב את כל העולם, עקב "זעם האלים " על בני האדם הרועשים. הסיפור המתואר ע"י גילגמש מזכיר בצורה מדהימה את המוזכר בתורה אודות נח. למשל, הוא מקבל ציווי: "אתה…בנה לך בית … אונייה תעשנה.. …מלטה חיים! זרע חיים למינהו קח אל האונייה, והאונייה אשר תבנה ארכה ורחבה במידה ישאו". והוא ממשיך: "….עשיתי את תבנית התיבה, מאת ועשרים אמה עד פאת מכסיה, ומאה ועשרים אמה קומת כתליה". כמוכן מסופר שהוסיף כופר, ונח צווה "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר (זפת)".

להודים יש גם מסורת על מבול, בסיפורים שלהם, השליט הקדום הידוע גם בשם "מנו" מצא בנהר דג, אשר גילה לו שעומד להיות מבול עולמי שיכחיד את כל החיים. על כן "מנו" בונה ספינה ענקית, מכניס לתוכה חיות מכל המינים, כדי שיפרו וירבו ויאכלסו שוב את כדור הארץ אחרי המבול.

באיי אנדמן (שבין הודו לאינדונזיה) קיימות מסורות על מבול עולמי גם כן. לפי אחת המסורות בשבטים אלו, אנשים לא קיימו את חוקי האלים שניתנו להם בבריאה, ומסיבה זו נמחו כל היצורים החיים במבול כלל –עולמי. רק משפחה אחת ניצלה במבול, והאלים חזרו לברוא את בעלי החיים אחרי המבול.

האצטקים אשר היו במקסיקו, האמינו גם בסיפורים על מבול גדול. לפי אמונתם, אחרי "עידן השמש" הגיע מבול גדול בו טבעו כל בני – האדם והפכו לדגים. המים והשמים נגעו אלו באלו, וביום אחד הכל נאבד , ואפילו "ההרים טבעו במבול". רק משפחה אחת ניצלה, אחרי ש"אלל" אחד הזהיר אדם אחד בשם "נוטה" Nota מפני המבול, והכניס אותו ואת משפחתו למקום בטוח, עד שהמבול פסק. מסיבה זו, ישנם שבטי ילידים הנמנעים לאכול דגים עד היום הזה.

בני הקאדו (אינדיאנים מדרום מזרח אמריקה) מאמינים שאלילים ענקיים נלחמו ביניהם עד שהם יצרו מבול עולמי שהכחיד את כל החיים. רק משפחה אחת ניצלה מהמבול, לאחר שאחד האנשים שמע "קול" האומר לו לבנות "קנה סוף חלול", אשר גדל והפך למעין ספינה ענקית. לתוך "קנה הסוף הענק" נכנס האיש עם בני משפחתו וזוגות מכל מיני בעלי החיים "הטובים". המבול שהגיע כיסה את כל העולם, כולל את המפלצות האדירות. עם סיום המבול, המים נסוגו והרוח ייבשה את היבשה, והניצולים חזרו לאדמה.

לסיום, אני רוצה להתייחס לייחודיות של הסיפור המקראי. לפי דעתי, בניגוד למגמה המיתית פאגאנית שבה האלים בנו והרסו עולם בהבל פיהם וגחמותיהם, המגמה המקראית היא להראות את שונות הדגם היהודי המעמיד את האל האחד מעל הכל ומעל הטבע- אל הרוצה בטובת האדם והחברה ולא סתם נתקף בזעם על בני האדם. מבחינה תאולוגית מוסרית ביהדות – ההסבר למבול הוא " ותשחת כל הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס". המידות האנושיות האמורות לקיים חברה הושחתו כליל, וגברו השחיתות והחמס. חברה כזו לא הייתה ראויה בעיני אלוהים להמשיך להתקיים. "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו".אולם, אחרי המבול ,כשאלוהים מבין ש"יצר לב האדם רע מנעוריו"– האלוהים לומד לקבל את מה שיש – והוא מבטיח בעזרת קשת הברית – שכשם שהאור מורכב מקשת של צבעים שונים, כך הוא מוכן לקבל את המגוון הרחב של בני אדם הנמצאים על פני כדור הארץ. קבלת האלוהים את האדם באשר הוא אדם מחייבת, לפי דעתי, גם את בני האדם להתייחס בכבוד אחד לשני – כי יחד הם יוצרים את הקשת בענן – המאגדת את כל האור על פני האדמה. לגבי השאלה שנשאלה בראש הכתבה – אני משאירה בידיכם את ההחלטה: היה או לא היה?