פרשת משפטים: נעשה ונשמע

פרשת משפטים: נעשה ונשמע | אליאנה תפוחי, אדר א תשפ"ד
בפרק האחרון של פרשת משפטים כתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד, ז).
צירוף המלים "נעשה ונשמע" שאמרו אבותינו בקבלם את ספר הברית במעמד הר סיני, הפך במרוצת הדורות לסמל מובהק של אמונה שלימה וקבלת התורה ללא תנאים. פסוק זה הוא גם היסוד למסורת מדרשית, האומרת כי באותה שעה התעלה עם ישראל למעלתם של מלאכים.
מה פירושן המדויק של צירוף המילים הללו "נעשה ונשמע"? המילה "נעשה" פירושה ברור – מבטאת פעולה והתנהגות. אך המילה "נשמע" במקרא יש לה מספר מובנים: היא יכולה לציין שמיעה פשוטה, אבל גם ציות וגם הבנה.
לפי פירוש רש"י – הכוונה היא נעשה ואז נשמע – כלומר, בני ישראל התחייבו לקיים את המצוות גם לפני שהבינו עדיין את טעמן.
לפי דעת הרשב"ם, פירוש הביטוי הוא – נעשה את המצוות אותן למדנו במעמד הר סיני ולפניו, ונשמע למצוות אותן נקבל בעתיד, כלומר נציית בנאמנות.
לפי דעתו של פילוסוף ופרשן מקרא מחכמי ספרד, פירוש הביטוי הוא – נשמע ונבין. לפי הסבר זה, בהקדימם "נעשה" ל"נשמע" נתנו בני ישראל ביטוי לאמת פילוסופית עמוקה שיש דברים שניתן להבין רק באמצעות עשייה.
הפירוש האחרון מבהיר לנו עניין נוסף. בעיון מדוקדק בשתי הפרשות של מעמד הר סיני (פרשת יתרו ופרשת משפטים), אנו קוראים שבני ישראל קיבלו עליהם את הברית פעמיים נוספות (ובסך הכל שלוש פעמים) לפני הפעם המצוטטת למעלה. בפעמים הקודמות היה שוני בתגובתם:
התגובה הראשונה הייתה לפני קבלת עשרת הדיברות, כאשר נשאלו אם הם מוכנים להיות עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש ולשמור את הברית: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (יט, ח).
הפעם השנייה הייתה אחרי קבלת עשרת הדיברות והמשפטים, שנמסרו להם על ידי משה ברדתו מההר, אך לפני הקראת ספר הברית שכתב משה: "וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ, "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד, ג).
כלומר, בשתי הפעמים הקודמות , נאמר רק מחצית הביטוי – "נעשה". בנוסף לכך, כאשר מדובר ב"נעשה" בלבד יש הסכמה כללית. בני ישראל מדברים יחדיו ועושים יחדיו.
לעומת זאת, ברובד ה"נשמע" – רובד ההבנה, האמונה הדעות וההשקפות – ייתכנו בהחלט הבדלים. לכל אחד ואחד יש את נתיב ההבנה שלו בהתייחס לקבלת הדת, האמונה והתפיסה החברתית דמוקרטית. כלומר, אחדות אינה בהכרח אחידות.
נראה לי שהמסקנה הזו תקפה גם לתקופה הנוכחית שלנו, כאשר כורח הנסיבות הביא אותנו להתאחד בברית דמים לצורך פעולה ועשייה נגד הצוררים שעטו עלינו, למרות שלא הייתה אחידות בינינו, מבחינת השקפותינו. נקווה שהמסר המובע בביטוי הזה המופיע בפרשתנו ימשיך ללוות אותנו גם בעתיד.
נעשה ונשמע!