פרשת מקץ: הדרמה בשיאה | הרבה יהודית אדלמן-גרין, טבת תשפ"ד
המתח גובר. נפשו של יוסף סוערת, ואין הוא חושף את זהותו לאחיו. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סבר שיוסף הצפין את זהותו כי נזהר בכבוד אחיו. אין הוא רוצה להשפילם כשחלומו אכן יתגשם והם ישתחוו לו.
כשהדרמה בחיינו גואה בעתות משבר קשה, מעשינו חושפים הרבה מאוד על-אודות זהותנו. החשיפה היא לעולם וגם לעצמנו.
אנשים שמעולם לא הזדהו עם מדינת ישראל או עם העם היהודי קמים עכשיו ומגלים לעצמם ולזולתם שאחיהם ואחיותיהם בישראל חשובים להם מאוד. חלק הולכים להפגין הזדהות עם משפחות החטופים, אחרים שולחים תרומות נכבדות ומוסיפים את דגל ישראל להודעותיהם ברשתות החברתיות. בישראל יוצאים אנשים מהבית והולכים לקטוף את היבול שהבשיל בשדות, מסיעים ארוחות למפונים, תורמים מזמנם, אוספים בגדים, כסף, מזון. מטפלים בגוף ומטפלים בנפש ומטפלים ברוח האדם, כולם מגיעים לעזור לאנשים שנחבלו, אם בגוף ואם בנפש.
הדרך שבה אנו בוכים כשאנחנו שומעים את החדשות מגלה כל כך הרבה מהחבוי בנו, בדיוק כשם שהדמעות שהזיל יוסף בהיחבא מגלות על אודותיו.
לא פעם משווים את יוסף לאסתר. שניהם היו יפי תואר. שניהם עטו בגדי מלכות. אבל לא חיצוניותם היא המגלה את גבורתם ואת מעשיהם שיש בהם ניצוץ אלוהי – הניצוץ הוא ההתפתחות הפנימית שלהם. שניהם חייבים לחשות, לא לגלות את זהותם עד שיגיע הרגע המכריע. במגילת אסתר שם האלוהים אינו מוזכר, אולם בתלמוד הבבלי, במסכת מגילה טענו חז"ל שאפשר שמגילת אסתר היא הקדושה מכל ספרי התנ"ך. הכיצד? בגלל התהליך שאסתר עברה, תהליך שהתחיל בהיותה מכוונת בידי מרדכי ועד שמצאה את העוז בליבה לגלות מה שבאמת חשוב, ללמדנו שכל אחד מאתנו יכול למצוא בתוכו את הניצוץ האלוהי, במיוחד כשאר עצם קיומנו עומד בסכנה. יוסף יוצא משני בורות. אל הראשון השליכוהו אחיו, והשני – בור האסורים. במעמקי הבור הוא שמר על עמדתו המוסרית והבין את האמת העמוקה שבחלום.
אני חושבת שאפשר להשוות את יוסף לאהרון. יוסף מתאבל על שאיבד את אחיו, את אביו ואת זהותו. ועם זאת, שמר באיפוק על כבודו, כמו שעשה זאת אהרון לאחר מות בניו – "וידום אהרון". אהרון נדם. כשאנו עומדים אל מול משבר, אל מול מצבים מאיימים יש לנו אפשרות בחירה. אפשר לחשוב קודם על כבודם של האחרים. לשתוק כדי לא להלל ולגדל את עצמנו. להעצים אחרים כדי שהם יטפסו מתוך הבור שבו הם נתונים. להקשיב באמפתיה כשהם במעמקי הבור.
ותמיד להיות נאמנים לזהות שלנו, כמו יוסף שמצא את שליחותו בהצלת אחיו. שם נגלה את האלוהות בזהות המתפתחת במצבים קשים.
שבת קודש.