פרשת מִקֵּץ, חלום ושברו

פרשת מִקֵּץ, חלום ושברו / אניטה תמרי, כסלו תשע"ח

"ויהי מקץ שנתיים ופרעה חולם והנה עומד על היאור". ואת חלומו אנו מכירים – שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר (איפה היום הסטנדרטים האלה של יופי? למה עברו מן העולם?) ושבע פרות רעות מראה ודקות בשר. האם התעורר מהחלום? נראה שכן, שהרי כתוב "ויישן ויחלום שנית". הפעם החלום היה על שיבולים – שבע שיבולים בקנה אחד, בריאות וטובות, ואחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות קדים

ויוסף פירש את החלום, ובזכות פרשנות זו זכה לחיות את החלום המצרי, שהוא המקבילה לחלום האמריקני בימינו אנו

אם כך, מה השבר? למצרים היה אוכל לשנות הרעב, פרעה נתפס כמלך מטיב ויוסף עלה לגדולה. ועם זאת, כשאנו מדברים על הפרשה אנו שומעים לא פעם את הביטוי "החלום ושברו". ביטוי זה נפוץ מאוד בכתיבה, בייחוד הפופולרית, בכותרות כגון "הציונות – החלום ושברו", "החלום של הממציא ושברו של החלום" וכך הלאה. כלומר, הביטוי מתפרש כאילו החלום התנפץ. החולם התעורר והמציאות התגלתה כשונה מאוד מהחלום

את הפירוש לשבר אנו מוצאים בספר שופטים (ז, יג-טו). מסופר שם שגדעון יצא להילחם במדיין, אך עשה זאת מתוך חשש גדול. לפני שפשט על המחנה התגנב לקצה המחנה לנסות לשמוע ולראות את המדיינים.

וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִול לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל: וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן (שופטים ז, יג-טו)

והשבר אינו חתך או קרע אלא הסבר – סבר. כלומר, החלום והסברו, חלום ופשרו

ללמדנו שגם אם "כולם אומרים", אין לנו לקחת את הדברים כאמת וכעובדה. תמיד עלינו לחפש את הפירוש המדויק של הדברים, הן כשאנחנו הולכים בעקבות החלום, והן, ובמיוחד, כשאנחנו בונים את המציאות שלנו