פרשת השבוע: וַיִּגַּשׁ, סאם ליימן-ווילציג, כסלו, תשע"ח.
בפרשת השבוע הזו אנו מסיימים את העימות המתמשך בין יוסף ואחיו (פרשת ויחי מהווה ספיח בלבד). אולם, לא ייתכן שהתורה מקדישה כל כך הרבה מקום/טקסט ל״סיפור״ – מעניין אשר יהיה – בלי שֶלַדָבָר תהיה משמעות הרבה מעבר לנרטיב עצמו. ואכן, בחלק האחרון המסופר כאן אנו יכולים להבין את המסר המשמעותי (ואולי אף הגורלי) לעם ישראל לדורי דורות.
כידוע, האחים מכרו את יוסף והוא הגיע למצרים. שם התגלח, לבש תלבושת אחרת, לקח שם חדש ואף התחתן עם לא-יהודייה; לכאורה, סיפור קלאסי של התבוללות. לכן, כשהאחים סוף סוף נפגשים עם יוסף כראש ממשלת מצרים (שֵנִי רק לפרעה), הם לא מזהים אותו בכלל. ומה קורה כשהוא מתגלה כאח שלהם?
בראשית, מ״ה, ג׳: ״ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו.״
הפשט של הפסוק, שפחדו מהנקמה של יוסף הכול יכול, בגלל מה שהם עוללו לו. אולם, במחשבה שנייה, אין זה כל כך הגיוני, שהרי אם יוסף היה רוצה לנקום בהם, מדוע כל המניפולציות שלו לפני כן (גביע בשק, מטבעות וכו׳)? הוא היה יכול לחסל אותם, זבנג וגמרנו! נדמה, שניתן להבין את המלים ״נבהלו מפניו״ באופן אחר: הם ראו לְמַה שהוא הפך – נוכרי לכל דבר – ופחדו שלמרות שגילה את עצמו, הפָנים שלו הראו שהוא ״הלך לאיבוד״ תרבותית ודתית, כלומר יוסף אינו עוד ״עברי״!
יוסף ידע אחרת על עצמו, אך גם הבין שֶלַפַחַד שלהם יש ביסוס. לכן, הוא ״הוריד״ את כל משפחתו מצרימה, אבל אִכלס אותם לא בלב מצרים אלא במחוז הנידח ״גושן״ כדי שלא ״ייבלעו״ תרבותית-דתית בין המצרים. אך האם יוסף עצמו ״נאבד״? לא ולא! שהרי מכאן דרישתו (בפרשת ״ויחי״) שבבוא היום, האחים (או צאצאיהם) יוציאו את עצמותיו ממצרים כדי להיקבר בארץ ישראל, המולדת הרוחנית שלו.
האם הצליח יוסף במשימתו? התשובה כבר בפרשת ״שמות״: ״ופרעה לא ידע את יוסף״, כלומר אפילו אחרי שנים רבות של שהות במצרים משפחתו של יוסף לא התנהגו כמצרים אלא שמרו על מורשתם. זאת הסיבה, שפרעה החליט להעביד את בני ישראל – הבין שלא היה סיכוי שיתבוללו.
מוסר השכל לעם ישראל בהמשך ההיסטוריה הארוכה שלנו: מחד גיסא, עלינו להיזהר ולהתרחק מלקחת על עצמינו יותר מדי מהתרבויות בתוכן אנו נמצאים (עץ אשוח וכו׳); מאידך גיסא, יהודים שונים כן יכולים לחיות אחד עם השני, למרות הבדלים תרבותיים בינם לבין עצמם כתוצאה מחיים בגלויות שונות (אשכנזים, מזרחים, ספרדים). העיקר: לשמור על הגרעין של המורשת שלנו ולהבין מה עיקר ומה טפל.