פרשות מטות-מסעי: החיים והמוות ביד השוגג | הרבה גייל שוסטר-בוסקילה, תמוז תשפ״ג
בספר במדבר מופיע רעיון ערי המקלט, המתחיל בהקצאת הערים בכל ארץ כנען:
כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אַרְצָה כְּנָעַן. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט ( במדבר לה, ייב).
זהו רעיון מלא אתגרים מפני שקשה לדמיון מקומות שבהם גרה אוכלוסייה מקומית שמידי פעם נסים לשם אנשים שהרגו. איך אפשר לדעת אם הנמלט באמת הרג בשוגג? בימינו יש מושג שבתי הכלא מלאים באנשים חפים מפשע.
וְאִם-בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה, הֲדָפוֹ, אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי, בְּלֹא צְדִיָּה. אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ, בְּלֹא רְאוֹת, וַיַּפֵּל עָלָיו, וַיָּמֹת–וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ, וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. וְשָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם–עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה (לה, כב-כה).
כמו בימינו, בתי דין שפטו את העבריינים השוגגים כדי לקבוע אם הם באמת ראויים להצלה או לא. קשה לחשוב על העומס המוסרי הרב של כל שופט להבחין בין רוצח בשגגה לבין רוצח בכוונה תחילה כי – אם בשוגג ואם במזיד – יש אדם שמת. אולי היו אלה שניסו לשחד את השופטים ואלו היו שופטים לא כל כך ראויים לתפקידם והדין לא בדיוק היה צודק. זה קורה בכל דור ודור אז כמו היום.
אולי נפלו טעויות ורוצחים בדם קר ישבו בערי מקלט עם שאר האוכלוסייה וגם ההפך. מי היה באמת רוצה לגור בתנאים האלה? הסיכון די גבוה. בנוסף לא ברור איך היו מתפרנסים או משתלבים לחיים בערי מקלט כל מי שנמלט.
פעם אני נהגתי וכמעט פגעתי בילד שרץ לכביש בצורה פתאומית בין מכוניות. (לדעתי סיוט של כל נהג.) למזלי הוא לא נפגע מהמכנית שלי אלא רק נשרט מהנפילה על הכביש. בכל אופן מיד המשטרה חקרה את המקרה. בהחלט רעדתי ובכיתי המון כי לא היה ברור לי איך אפשר להבחין במקרה של שגגה כי לא חשבתי שאני פגעתי בילד. כעבור שבוע הודיעו לי שאני בכלל לא פגעתי בו והעניין נסגר. אבל תמיד שאני חושבת עליו ועלי באותו רגע אני מרגישה שמי ששפט אותי הציל אותי.
מוסר השכל: סעו לאט שלא לפגוע באף אחד, אפילו בשגגה.